ריב"א על התורה/בראשית/מה

תבנית:ריב"א

א

הוציאך כל איש מעלי. פי' בקו' מפני הבושת שיבייש אחיו. וי"מ שנשבע להם שלא לגלות לאדם מכירתו כי כאשר מכרוהו נשבע להם שלא ישוב עוד לבית אביו ושלא יודיע לאביו שהוא חי ושהוא נמכר. ושלא יאמר לשום אדם שהוא בן יעקב וכן עשה בעל כרחו דאם לא כן כשהיה גדול בבית אדוניו וגם ט' שנים שהיה מלך במצרים מדוע לא שלח לאביו לאמר הנני כאן במצרים כי היה יודע שאביו היה מצטער עליו. אלא על כרחך נשבע להם כן:

ב

וישמע בית פרעה. פרש"י לשון בית ממש. ותימ' מנא ליה לרש"י שהוא לשון בית ממש נימא לשון בית ישראל שהוא מיינד"א פי' נערים. וא"ת א"כ היה לו לכתו' לבית כמו כן היה לו לרש"י לומר בבית וי"ל שע"כ לשון בית הוא כדפרש"י שאם הוא לשון בית ישראל יהיה משמע שלא נשמע הקול לפרעה רק לבני ביתו ואינו כן שהרי כתו' מיד ויטב בעיני פרעה ובעיני עבדיו משמע שנשמע הקול גם לפרעה אלא ע"כ לשון בית הוא:

ג

ויאמר אל אחיו אני יוסף העוד אבי חי. וא"ת והלא שאל להם על זה כדכתי' בפר' מקץ וישאל להם לשלום ויאמר השלום אביכם הזקן והם השיבו שלום לעבדך לאבינו ר"ל לעבדך אבינו יעקב אבל לא השיבו שכבר מת שלא רצו להשיב לי בפשיטות שאין משיבין על הקלקלה כדאמרי' אייבו קיים אמה קיימת ועכשיו שאל להם על יעקב. ודוחק קצת שהיה לו לשאול בשלום אביו קודם שלום זקנו. ור"ת מאורלי' תירץ שמתחלה שאל על יעקב אם היה קיים ועכשיו שאל להם אם הוא בריא וחבירו ומחית בשר חי בשאת. ובלשון תלמוד מצינו מימי לא שאלני אדם על מכת פרדה לבנה וחיה:

ו

אשר אין חריש וקציר. תימ' לימא חריש וכ"ש קציר ותירץ ר"ת שיש קרקעות שאינם צריכות לחרישה כגון ארץ מצרים שמעלה נהר נילוס ומשקה אותה:

יב

והנה עיניכם רואות. פרש"י בכבודי ושאני אחיכם שאני נמול. ועוד כי פי מדבר אליכם בלשון הקדש. והר"ר אליקים בשם הרר"א מקלו"ן או' שכך אמר להם יוסף דעו שאני שלם עמכם כשאני מדבר עמכם כי אין דרך משפחתינו להראות אחד בפה ואחד בלב:

יח

את טוב ארץ מצרים ארץ גשן נבא וה"ק היתה דעתו של פרעה להזכיר את ארץ גשן והפך דעתו ואמ' ארץ מצרים לכך נבא ולא ידע מה נבא מדהוציא בפה מה שלא היה בלב:

יט

קחו לכם מארץ מצרים וגו'. ונשאתם את אביכם ובאתם. י"מ ונשאתם את אביכם על כתפיכם וזהו שנ' וישאו בני יעקב את יעקב אביהם את טפם ואת נשיהם בעגלות ואין נכון לפרש כן שהרי כתוב בהאי קרא בעגלות אשר שלח פרעה לשאת אותו משמע ששלח פרעה לצורך יעקב העגלות מדלא כתי' לשאת אותם:

כב

לכלם נתן לאיש חליפות שמלות. אומ' ר"ת לפי בגדיהם כשנמצא הגביע באמתחותם נתן להם יוסף עתה חליפות שמלות ולא המתין עד שישוב מדרכם: ולבנימין נתן ג' מאות כסף. רמז לו על בית המקדש שהרי בנוי חצי בחלקו שמצינו בדברי הימים שקנה דוד את גורן ארונה היבוסי בו' מאות כסף הרי החצי ג' מאות: וחמש חליפות שמלות. רמז לו מרדכי שיצא ממנו ועתיד לצאת בה' מיני מלבושים שנ' ומרדכי יצא מפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור וגו' וי"מ שלכך נתן יוסף ג' מאות כסף לבנימין יותר משאר אחיו לפי שאחיו מכרוהו לעכו"ם ובנימין לא הי' במכירתו ואמרי' בפרק השולח המוכר עבדו לעכו"ם קונסים אותו עד עשרה בדמיו כלומ' עשר ידות יותר מערכו וערכו של עבד ל' שקלים כדכתי' שלשים שקלים יתן לאדוניו ועשר פעמים שלשים הם ג' מאות ואינו נרא' לר' אליקים שהרי ראובן לא היה במכירתו כמו שפי' בו בפרשת וישב ראובן וא"כ היה ליוסף ליתן לו ג' מאות כסף כמו שנתן שלש מאות כסף אל בנימין: וחמש חליפות שמלות. יש נותנין טעם בדבר האחד שקרע בגדו באחיו השנית שהיה בן אמו השלישית ששם עליו עלילות דברים שגנב הגביע הרביעית שחייבו תשלומי כפל החמישית שהטריחו שלא כדין להביאו אליו וא"ת והלא היה מטיל קנאה ביניהם כבר פרשתי הענין לעיל בפרשת מקץ:

כג

בר ולחם ומזון. פרש"י כתרגומו אומ' הרר"א שבא רש"י ללמדנו על לחם זה שהוא לחם ממש כתרגו' עבור ולחם שאין לפרשו בלשון מזון קונדוי"י בלע"ז כמו לחם אשה את קרבני לחמי שהרי כתו' אחריו ומזון:

כד

בדרך פרש"י אל תפסעו פסיעה גסה והכניסו בחמה לעיר. פרש"י אל תפסעו פסיעה גסה לפי שנוטלת אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם והכניסו בחמה לעיר שתכנסו לעיר קודם שקיעת החמה. וי"מ שהכל אחד הוא. והר"ל אל תפסעו פסיעה גסה בתחלת הדרך. ועל ידי כן תכנסו בחמה לעיר שאם תפסעו פסיעה גסה בתחלת הדרך תהיו עייפים כל כך שלא תוכלו ליכנס בחמה לעיר. פי' אחר שמעתי אל תרגזו בדרך אל תרגזו בדברי הלכה כלומר אל תרגזו בדבר מכירתי כי היא הלכה מסיני ועת הגיעה השעה שאמר ה' לאברהם אבינו ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם:

כז

את כל דברי יוסף. פרש"י סימן היה נותן להם במה שהיה עוסק כשפירש מאביו בעגלה ערופה. וא"ת מה סימן הוא זה. וי"ל שאביו ליוהו כששלחו לאחיו כמו שנ' וישלחהו מעמק חברון ומתרגמינ' ואלוהו אמ' לו יוסף אבי חזור בך אמ' בני גדולה לויה שעתידה פרשת עגלה ערופה שנתוס' בתורה וכתוב בה ידינו לא שפכו את הדם וכי תעלה על דעתך שזקני ב"ד שופכי דמים הם אלא לא פטרנוהו בלא לויה וסימן זה בחון שלא היה יודע אלא הוא ואביו כפ"ח. ועוד פרש"י וז"ל שנ' וירא את העגלות אשר שלח יוסף ולא אמר אשר שלח פרעה. כלומ' לא נאמר כאן גבי וידברו אליו את כל דברי יוסף אשר שלח פרעה כמו שנאמר בכניסתו למצרים:

כח

רב עוד יוסף בני חי כלומר אתם אומרים לי עוד יוסף בני חי וכי הוא מושל רב לי אם עודנו חי ואפי' איננו מושל: