ריב"א על התורה/בראשית/ל
טו
[עריכה]המעט קחתך את אישי וגו'. ומקשינן האיך מצינו שרצתה לקחת אישה שלא כדין. וי"ל דהכי פי' המעט קחתך אישי כדין בשכיבת לילה זו שלך היא כדפי' גבי לכן ישכב עמך הלילה וגו'. ועוד רצונך לקחת גם מדודאי בני כדין שבקשת ממני שאתן לך מהם ועתה הלקיחות שעה דזו וזו בדין כדפרי':
טז
[עריכה]וישכב עמה בלילה הוא. פירש"י הקב"ה סייע בו שיצא יששכר ממנו עכ"ל בסוף פרק המפלת מפרש התלמוד הסיוע דקאמר על זה והיינו דכתיב יששכר חמור גרם חמור גרם לו ליששכר כלומ' שנטל חמורו של יעקב לאהל וכו' כדאי' התם. ומה שפי' רש"י הכא מפיק ליה מהכתוב הוא והוא שמו של הקב"ה:
יח
[עריכה]נתן אלהים שכרי וגו'. וא"ת הלא גם רחל עשתה כך. וי"ל שרחל עשתה כך שלא היה לה בנים אבל לאה שהיו לה בנים הרבה עשתה גמילות חסד למסור שפחתה ליעקב ולכן אמרה נתן אלהים שכרי ועל שם שאמרה כן ושאמרה שכור שכרתיך בדודאי בני נקרא יששכר ונכתב בשני שיני"ן ופירשב"ם שאותה שהיא בשכר הדודאים אינה נקראת לפי שהוא גנאי לומר ששכרה אחותה כדי שישכב יעקב עמה. וי"מ שלכך אין השי"ן האחת נקראת לפי שנתנה לבן יששכר שנאמר ובני יששכר תולע ופוה ויוב ושמרון ואין יוב ראוי בלא שי"ן ונתנה לו וזהו שנא' לישוב משפחת הישובי:
כז
[עריכה]נחשתי ויברכני וגו'. פירש"י כשבאת לכאן לא היו לי בנים שנאמר ורחל בתו וגו'. אפשר יש לו בנים והוא שולח בתו עם הרועים וכו'. וקשיא לחזקו' דשמא היו לו בנים קודם לכן אכן היו בני שנה או שנתים ולכן הוצרך לשלח בתו. ותירץ הר"ר אליקים דר"ל רש"י אפשר היו לו בנים בין גדולים בין קטנים והוא שולח בתו עם הרועים אם היו לו גדולים היה לו לשלחם עם הרועים ולא הבת ואם היו לו קטנים היה לו להניחן בבית כדי לשמור הבנים שהם קטנים ולא שתלך לרעות הצאן:
לב
[עריכה]הסר משם כל שה נקוד וטלוא וכל שה חום בכשבים וטלוא ונקוד בעזים והיה שכרי. משמע דוקא שהנקוד וטלוא וחום אבל לא תיש וכבש גדולים ולא עקודים ולא אותם שהיו בהם חברבורות לבנות והוא לא עשה כן שנא' ויסר ביום ההוא את התישים העקודים והטלואים ואת כל העזים הנקודות והטלואות וגו' נמצא שזה רמאות גדול שהרי לא כן היה התנאי ולכך עשה יעקב פצול המקלות שלא נשאר בכל הצאן לא נקוד וטלוא והיאך יולידו הצאן נקודים וטלואי'. ועוד למדנו מלשון המקרא ומפירש"י שלבן הרשע רמה את יעקב בתנאי בכמה צדדין שהרי כתוב ויעקב רועה את צאן לבן הנותרות. ופירש"י שם רעועות שבהם החולות והעקרות שאינם אלא שיריים מסר לו. ועוד כתוב זה לי עשרים שנה בביתך וגו' ותחלף את משכרתי עשרת מונים ופירש"י היית משנה תנאי שבינינו מנקוד לטלוא ומעקודים לטלואים וברודים וגבי עשרת מונים פירש"י אין מונים פחות מעשרה. מונים לשון סכום כלל חשבון והם עשיריות למדנו שהחליף תנאו ק' פעמים הרי לך מכל אלה שרמה לבן את יעקב בכמה צדדין ועל כן עשה יעקב המקלות בהיתר שהרי כתיב עם עקש תתפל. וי"מ שלא עשה יעקב רמאות כי לא עשה המקלות רק לצאנו בלבד כי אמר שמא יולידו צאן שלי העזים הנקודות והטלואות וכל חום בכשבים וולדות שלי יהיו דומין להם כי דבר זה מצוי בעולם ויטול לבן אותם וולדות כדין שהרי אמרתי לו כל אשר איננו נקוד וגו' עד גנוב הוא אתי. ולפיכך עשה לו המקלות כדי שיהיו ולדות צאנו דומין לאמן ואין זה ישובו של מקרא אלא תשובה למינין הוא: