ריב"א על התורה/בראשית/כא
א
[עריכה]וה' פקד את שרה פרש"י בהריון. ויעש ה' לשרה כאשר דבר בלידה. וק' שהיה לו לפרש ההפך דגבי לידה נאמרה האמירה וגבי הריון נאמר דבור ושמא דחק לפרש בסדר המקרא ההריון קודם הלידה:
ב
[עריכה]למועד אשר דבר אתו אלהים. פרש"י תרגום אונקלוס דמליל יתיה את המועד דבר וקבע כשאמר למועד אשוב שרט לו שריטה בכותל וכו' אומר הר"ר אליקים שלכך הביא רש"י תרגום דמליל יתיה כדי לדרוש הדרשה דשרטט ולומר שדבר אתו קאי למועד דאי קאי לאברהם תרגומו דמליל עמיה. עוד פרש"י שרט לו שריטה בכות' ואמ' לו כשיגיע חמה לשריטה זו בשנה האחרת שרה תלד. וק' דהא אמרי' בפ"ק דר"ה דהוה קאי בתשרי וקים לן שבפסח נולד יצחק ותירץ חזקו' דמ"מ השריטה שוה בתשרי כמו בניסן לפי שהימים והלילות שוים בהם וחמה זורחת בהם בחלון אחד וג"כ פירש רבינו אלחנן בנו של ריב"ש בסוד העבור שיסד ומפרש שלענין הרבה דברים השנה קרויה שנה שיש בה זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף וגם לאורך וקוצר הימים וגם לענין שחוזר חלילה מקום זריחת השמש ברקיע. בתקופת תמוז חמה זורחת בבקר בתחלת המזרח והולכת לד' רוחות מזרח צפון דרום מערב ושוקעת בסוף המערב ובלילה שלאחריו סובבת כל הצפון ומעט מן המערב ושם מתחלת לזרוח שחרית ושוקעת במערב קרוב לסופו חלון אחד ובכל יום מרחק' מעט מעט והולכת מתחלת מזרח במזרחיתה ומסוף המערב בשקיעתה עד שבתקופת תשרי הולכת חצי המזרח וכל הדרום וחצי המערב ועוד ממעטת והולכת בכל יום ויום עד שבתקופת טבת הולכת כל הדרום לבדו ובלילה שלאחריו סובבת כל המערב וכל הצפון וכל המזרח פחות מעט ובשחרית שאחריו זורחת במזרח באותו קצה המזרח ששיירה אמש לסבוב. והולכת כל הדרום ומעט מן המערב ומתוספת עוד והולכת עד שבתקופת תמוז הולכת שלש רוחות עכ"ל. וזה סדר הלוך הלבנה בתחלת החדש הלבנה משמשת בתחלת הלילה מעט ושוקעת בליל שני משמשת מעט יותר ושוקעת וכן בכל לילה ולילה מוספת שמושה ברקיע והולכת עד כי בסוף ו' משמש מראש הלילה עד סופה מכאן ואילך מאחרת מעט ובאה בתחלת הלילה ומשמשת עד עלות השחר בליל שני מאחרת מעט יותר וכן בכל לילה ולילה מאחרת עד כי בסוף כ"א יום משמשת מחצי הלילה עד סופו. וכן לעולם מאחרת יבא והולכת עד כי בסוף החדש משמשת מעט בסוף הלילה ושוקעת כללו של דבר מתחלת החדש עד מלוי הלבנה תחלת שמושה בתחלת הלילה ומוספת והולכת מכאן ואילך סוף שמושה בסוף הלילה ומתמעטת שמושה ברקיע:
ז
[עריכה]מי מלל לאברהם. פירש"י שנה הכתוב ולא כתב מי דבר כי מלל גימטריא שלו ק' לסוף ק' של אברהם נולד לו בן למקשה זיל קרי בי רב הוא ואברהם בן מאת שנה בהולד לו את יצחק בנו תשיב דאי מהתם נוכל לומר דנכנסה שנת ק' ולא כלתה ומקצת שנה חשובה שנה לכך למד כאן רש"י מיתורא דלסוף ק' נולד:
יד
[עריכה]שם על שכמה וגו'. פירש"י אף הילד שם על שכמה שהכניסה בו שרה עין הרע וכו'. וק' דאמר בהשוכר עד יעקב לא הוה חולשא ותירץ ר"ת מאורליינש דהיינו דוקא חולשא מחולי הבא בידי שמים אבל חולי הבא על ידי אדם כגון מכת חרב וכגון חולי הבא מחמת עין הרע כגון הכא הוה קודם יעקב. וחזקי' תירץ דהא דאמרינן עד יעקב לא הוה חולשא היינו חולשא דמיתה אבל חולשא מחמת דבר אחר כגון הכא הוה קודם:
יז
[עריכה]באשר הוא שם. פירש"י לפי מעשיו של עכשיו הוא נדון. וא"ת הא אמרי' בסנהדרין פ' בן סורר ומורה על שם סופו נהרג. וי"ל דלא דמי דבן סורר ומורה מתחלתו הוא רשע ממה שהוא עתיד להיות בסופו. אבל ישמעאל מתחלתו היה צדיק מאותה עברה שנא' לקראת צמא התיו מים כך פי' חזקו' ואין לפרש שהיה צדיק גמור גם משאר עברות שהרי פי' לעיל גבי ויקח לחם וחמת מים שיצא לתרבות רעה: