רי"ף על הש"ס/שבועות/דף לב עמוד ב

<< · רי"ף על הש"ס · שבועות · דף לב עמוד ב · >>

צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

שלא פקדנו אחי כשם שאין היתומים נשבעין שלא פקדנו אבא וגובין מן היתומים כך אין האח נשבע שלא שלא פקדנו אחי וגובה מן היתומים וכן הלכה:

מתני' ואלו נשבעין שלא בטענה השותפין והאריסין והאפטרופסין והאשה הנושאת והנותנת בתוך הבית ובן הבית א"ל מה אתה טוענני רצוני שתשבע לי חייב חלקו השותפין והאריסין אינו יכול להשביען נתגלגלה עליו שבועה ממקום אחר מגלגלין עליו את הכל והשביעית משמטת את השבועה:

גמ' ואלו נשבעין שלא בטענה אטו בשופטני עסקינן ה"ק ואלו נשבעין שלא בטענת ברי אלא בטענת שמא השותפין ובו' תנא בן הבית שאמרו לא שנכנס ויוצא ברגליו אלא מכניס לו פועלין ומוציא לו פועלין מכניס לו פירות ומוציא לו פירות ומאי שנא הני משום דמורו התירא והוא שיש ביניהם כפירת טענה שתי כסף כרב:

חלקו השותפין והאריסין אינו יכול להשביען והוא הדין לשאר שאם חלקו אינו יכול להשביען ואי אמר הנתבע כבר חלקתי ולא אשתייר ליה גבאי ולא מידי והוא אומר עדיין לא חלקנו ועדיין אית לי גביה כך וכך לא משבעינן ליה בגזירה על טענת שמא אלא משבעינן ליה על טענת ברי שבועת היסת ונשבע על טענת שמא בגלגול שבועה ואי לאחר שחלקו אתא וקתבע ליה בטענת שמא בלחוד היה מחרמינן ליה חרם סתם על מאן דגזליה מידי מההוא שותפותא או מההוא אפטרופסותא איבעיא להו מהו לגלגל בדרבנן ואסיקנא דמגלגלין בדרבנן שמע מינה אמר רב הונא לכל מגלגלין חוץ משכיר שאין מגלגלין ורב חסדא אמר לכל אין מקילין חוץ משכיר דמקילין מאי בינייהו איכא בינייהו לפתוח לו כלומר שאע"פ שלא טען

רבנו ניסים (הר"ן)

שחלה שבועה על אביהם אבל בחשוד זה שלא חלה מעולם לא וכמו שכתבתי למעלה בההיא דרבותינו של א,י ר"א ואע"פ שהביאו ראיה על זה מדאמרינן בפ' השולח דרב לא מגבי כתובה לארמלתא משום דבשניה דרב קילי נדרים והיתה בעיניו חשודה שבאה ליפרע מנכסי יתומים אינה מכרעת אצלי דכיון שלא היתה חשודה ממש לא היתה יכולה ליטול בלא שבועה ומיהו כיון דרב הוה חייש לה היה מסתלק מדינה וכתב הרב אלברגילוני ז"ל דיתומים שחייבין לישבע שבועה שלא פקדנו אבא [כגון פוגם שטרו ומת דהבו דלא לוסיף עלה ודכוותיה] אם לא הספיקו לישבע עד שמתו אין בניהם נשבעין ויפסידו כדרב ושמואל ובודאי שאם לדין יש תשובה שאם אמרו אין אדם מוריש שבועה דברי לבניו יאמרו בשבועה דספק ויפסידו ממון משום שבועת דאינו יודע שנפרע ועוד דהא בני יתומים נמי הא מצו משתבעי שלא אמר לה אביהם באותו תכסיס בעצמו [אלא] שהרב ז"ל כתב דהכי הסכימו כולהו רבוותא וקבלתם תכריע ואפשר שהם היו מפרשים הא דאמרי' דאין אדם מוריש שבועה לבניו שכל ממון שאין אדם זוכה בו אלא בשבועה אינו ממון להוריש לבניו וכיון דקי"ל דאין אדם מוריש שבועה לבניו אלמנה שהיא צריכה שבועה ולא נשבעה ומתה אין יורשיה גובין כתובתה ומיו אם יש נאמנות בשטר כתובתה אפי' לדברי האומר שאין נאמנות מועיל לגבי יתומים כתב הרז"ה ז"ל בשם חכמי נרבונ"ה הגדולים ז"ל דכיון דמסקינן בגמ' דדיינא דעבד כר"א עבד וכדרב ושמואל עבד אנן לכתחלה עבדינן כרב ושמואל בכל שטר שאין בו נאמנות אבל בשטר שיש בו נאמנות לא מקילי[נ]ן ביה תרי קולי קולא דאבא שאול בן אמא מרים דאמר דאין נאמנות מועיל לגבי יתומים וקולא דרב ושמואל דלכתחלה עבדינן כרבי אלעזר:

מתני' ואלו נשבעין שלא בטענה. משמע שאין אדם תובעו כלום ובגמרא פריך אטו בשופטני עסקינן:

השותפין והאריסין. בגמ' מפרש מ"ש הני:

והאפוטרופסין. שעסקו בממון אדם להכניס ולהוציא ולשאת ולתת אבל בנכסי יתומים פלוגתא דתנאי הוא במס' גיטין פ' הנזקין:

והאשה הנושאת ונותנת בתוך הבית. שהושיבה בעלה חנונית או שמינה אפוטרופסת לעסוק בנכסיו:

ובן הבית. אחד מן האחין שעסק בנכסים משמת אביהם:

חלקו. ולא השביען בשעת חלוקה:

נתגלגלה שבועה אחר כך מגלגלין עליו גם את זו:

ושביעית משמטת השבועה. לא קאי אהך שבועה דהשותפין דאין שביעית משמטת שותפות ולא שבועתה אלא מלוה ושבועתה:

ואיכא למידק שבועת מודה מקצת דמלוה פשיטא דכיון דממון אין כאן שבועה אין כאן ונראה לי דהכא בשתבע קודם שביעית והודה במקצת וכפר במקצת ואותו מקצת שכפר בו אין שביעית משמטתו שכל ממון שכפר בו קודם שביעית אע"פ שעברה שביעית עליו אינו משמט והכי איתא בפירוש בירושלמי במס' שביעית מלוה ונעשית כפרנית אינה משמטת וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"י מהל' שמטה ונמצא שאותו ממון שכפר בו לא נשמט בשביעית וסד"א כיון שתבע קודם שביעית והודה במקצת וכפר במקצת ותביעת אותו מקצת במקומה עומדת שלא נשמטה בשביעית ישבע עליה לאחר שביעית קמ"ל דשביעית משמטת שבועה זו כיון דהשמיטה אותו מקצת שהודה בו נמצא שאינו אלא כופר בכל ואף השבועה שבאה מחמת אותו מקצת של הודאה נשמטה שכיון שהממון נשמט אף הדבור של שבועה שבא מכחו נשמט:

גמ' אלא בטענת שמא. שטוענו שמא עכבת משלי:

מ"ש הני שהטילו עליהם שבועה בטענות שמא:

משום דמורו היתרא. לעצמן לפי שטרחו בנכסים:

והוא שיש ביניהם כפירת טענה שתי כסף כרב. פירש"י ז"ל שזה טוענו שמא עכבת משלי שתי כסף ופרוטה וזה מודה לו בפרוטה דקרובה היא לשבועה דאורייתא אלא שטענת שמא היא והיינו כרב דאמר בפ' שבועת הדיינין דכפירת טענה שתי כסף לבד פרוטה של הודאה אבל ה"ר יוסף הלוי כתב דבשבועת השותפין לא בעינן הודאה וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהלכות שלוחין ושותפין:

לא משבעינן ליה בגזרה. דחומר שבועת המשנה:

אלא היו מחרימין ליה חרם סתם. הגאונים ז"ל תקנוה:

מהו לגלגל. שבועת אריסין שותפין שחלקו על ידי שבועה דרבנן כגון שבועת היסת או של נשבעין ונוטלין דתקנתא דרבנן היא:

לכל מגלגלין. על כל שבועה דרבנן מגלגלין חוץ מעל ידי שבועת שכיר שאין מגלגלין עליה שבועה אחרת לפי שהיא עצמה אינה מן הדין אלא להפיס דעתו של בעל הבית כדאמרי' בריש פירקין:

לכל אין מקילין אלא מגלגלין והיא היא:

לפתוח אם לא טען התובע שיגלגלו עליו יפתחו לו בית דין גלגול למ"ד מגלגלין [ולמ"ד] אין מקילין אם טענו גלגול אין

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט