רי"ף על הש"ס/שבועות/דף לא עמוד ב
צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריאמתני' אמר לשולחני תן לי בדינר מעות ונתן לו אמר לו תן לי את הדינר אמר לו נתתיו לך ונתתו באמפלי ישבע בעל הבית נתן לו את הדינר אמר לו תן לי את המעות אמר לו נתתים לך והשלכתם לתוך כיסך ישבע השולחני ר' יהודה אומר אין דרך השולחני להיות נותן איסר עד שנוטל את דינרו:
גמ' כשם שאמר הפוגמת כתובתה לא תפרע אלא בשבועה ועד אחד מעידה שהיא פרועה לא תפרע אלא בשבועה ומנכסים משועבדים ((ד"ת מ"ז) ומנכסי יתומים) והנפרעת שלא בפניו לא תפרע אלא בשבועה וכן היתומים לא יפרעו אלא בשבועה שלא פקדנו אבא ושלא אמר לנו אבא ושלא מצינו בין שטרותיו של אבא ששטר זה פרוע העיד ר' יוחנן בן ברוקה שאפילו נולד הבן לאחר מיתת האב הרי זה נשבע ונוטל רשב"ג אומר אם יש עדים שאמר האב בשעת מיתתו שטר זה אינו פרוע נוטל שלא בשבועה:
וכן היתומים וכו':
יתומים ממאן אילימא מלוה אבוהון שקיל בלא שבועה אינהו מבעיא ה"ק וכן היתומים מן היתומים לא יפרעו לא בשבועה ואמרינן עלה בפרק הכותב (כתובות פח.) א"ר זריקא אמר רב יהודה לא שנו אלא שאמרו יתומים אמר לנו אבא לויתי ופרעתי אבל אמרו אמר לנו אבא לא לויתי נפרעין שלא בשבועה שכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי:
רב ושמואל דאמרי תרוייהו לא שנו אלא שמת מלוה בחיי לוה אבל מת לוה בחיי מלוה כבר נתחייב מלוה לבני לוה שבועה ואין אדם מוריש שבועה לבניו:
שלחוה לקמיה דר"א אמר להו שבועה זו מה טיבה אלא יורשין נשבעין שבועת יורשין וגובין:
איקלע רב נחמן לסורא עול לגביה רב חסדא ורבה בר רב הונא א"ל ליתי מר נעקרה להא דרב ושמואל אמר להו איכפלי ואתאי כל הני פרסי למיעקרה להא ררב ושמואל אלא הבו דלא לוסיף עלה דאמר רב פפא הפוגם שטרו
תמצא בפרק זה דתניא שכיר כ"ז שלא עבר זמנו וכו' אר"י אימתי בזמן [שאמר לו] תן לי שכרי מכאן תשובה למי שמר שכ"מ שאר"י אימתי לפרש דברי חכמים בא בלא מחלוקת וראיתי פי' הרי"ף ז"ל ופי' חכמי צרפת ז"ל בהלכה זו ולא ישרו בעיני והפירוש שכתבתי קבלתי מאבא מורי ואבא מורי מרבו רב גדול ומובהק בדורו זכר שניהם לברכה ולחיי העוה"ב:
מתני' אמר לשולחני תן לי בדינר מעות. כבר נתפרשה בסמוך:
כשם שאמרו. משנה בפרק הכותב:
הפוגמת כתובתה. מוציאה שטר כתובתה ומודה שקבלה מקצתה נמצא שאין לסמוך על שטר כתובתה ואם טען הבעל קבלתה כולה לא תפרע אלא בשבועה:
עד אחד מעידה ומנכסים משועבדים ונפרעת שלא בפניו כולהו אכשם קאי כשם שאין אחד מאלו נפרע אלא בשבועה כך היתומים אין נפרעין אלא בשבועה ובגמ' מוקי לה ביתומים מן היתומים:
נפרעת שלא בפניו. ששלח לה גט ממדינת הים:
שלא פקדנו אבא. בשעת מיתה ששטר זה פרוע:
שלא אמר לנו. קודם לכן:
שלא מצאנו בין שטריו. שובר על שטר זה:
הרי זה נשבע. שלא מצא שובע ושבועת פוגמת ואינך מדבריהם היא שהרי כל הנשבעין מה"ת נשבעין ולא משלמין וזו נשבעת ונוטלת ועוד דכתובה שעבוד קרקעות היא ואין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות אלא מדרבנן היא והכי איתא בהדיא בפ' הכותב מהא שמעינן דאע"ג דאין נשבעין על הקרקעות שבועה מדאורייתא שבועת המשנה מיהא נשבעין עליהם כמו שכתב הרי"ף ז"ל בפירקין דלעיל וה"ה שנשבעין עליהם היסת:
גמ' אלא שמת מלוה בחיי לוה. כלומר לא שנו דבשבועה מיהא שקלי יתומים מן היתומים אלא שמת מלוה וכו':
כבר נתחייב מלוה לבני לוה שבועה. שלא קבל כלום שהנפרע מן היתומים צריך שבועה ואפילו בשטר:
ואין אדם מוריש שבועה לבניו. ממון שהוא חייב עליו שבועה לפי שאין הבנים יכולין לישבע שבועה זו שנתחייב אביהם:
[מה טיבה] להפקיע ממונם אם אין יכולין לישבע אותה שבועה ממש ישבעו שבועת היורשים דהיינו שלא פקדנו אבא:
אכפלי ואתאי כל הני פרסאי. טרחתי ובאתי ממקומי לעקור לדרב ושמואל:
הבו דלא לוסיף עליה. הזמינו עצמיכם שלא נלמוד ממנה במקום אחר הם אמרו הבא ליפרע מנכסי יתומים שאינו מוריש אותה שבועה לבניו אם מת לוה בחיי מלוה אל תלמדו ממנה המחוייב שבועה אחרת ומפרש תלמודא כגון מאי כגון הא דאמר רב פפא הפוגם
רש"י (ליקוטים)
המאור הגדול
השגות הראב"ד
מלחמות ה' (לרמב"ן)
שלטי הגיבורים
חידושי אנשי שם
הגהות והערות
עין משפט
הגהות הב"ח
הגהות הב"ח על הרי"ף (בעל ה"בית חדש" על הטור)
הגהות חו"י
הגהות חו"י על הרי"ף (חוות יאיר)
הגהות מא"י
הגהות מא"י על הרי"ף (מעשה אילפס)