רי"ף על הש"ס/שבועות/דף כט עמוד א
צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריאהלכות רב אלפס
רבותינו שבארץ ישראל רבי אבא דההוא גברא דחטף נסכא מחבריה אתא לקמיה דרבי אמי ויתיב ר' אבא קמיה אייתיה חד סהדא דמיחטף חטפא מיניה א"ל אין חטפי ודידי חטפי א"ר אמי היכי נידיינו דייני להאי דינא נימא ליה זיל שלים ליכא תרין סהדי נפטריה איכא חד סהדא לימא ליה אשתבע הא אמר אין חטפי ודידי חטפי א"ל ר' אבא א"כ הוה ליה מחיייב שבועה ואינו יכול לישבע וכל המחוייב שבועה ואינו יכול לישבע משלם אמר רבא כוותיה דר' אבא מסתברא דתני ר' אמי שמות כב שבועת ה' תהיה בין שניהם ולא בין היורשים ה"ד אילימא דאמר ליה מנה לאבא ביד אביך וא"ל חמשין אית ליה וחמשין לית ליה מה לי הוא מה לי אביו אלא לאו דא"ל מנה לאבא ביד אביך וא"ל חמשין ידענא וחמשין לא ידענא אי אמרת בשלמא אביו כה"ג חייב איצטריך קרא למיפטר גבי יורשים אלא אי אמרת אביו כי האי גוונא פטור אמאי איצטריך קרא למעוטי גבי יורשים ורב ושמואל האי שבועת ה' תהיה בין שניהם מאי דרשי ביה מיבעי ליה לכדתניא שמעון בן טרפון אומר שבועת ה' תהיה בין שניהם מלמד שהשבועה חלה על שניהן
רבנו ניסים (הר"ן)
ס"ל לרב ושמואל דחזרה שבועה לסיני ואין כאן לא שבועה ולא פרעון:
רבותינו שבא"י ר' אבא וכו' זיל שלים דהא מודה הוא דחטף ולאו כל כמיניה של כל חוטף לומר שלי חטפתי: ליכא תרי סהדי דחטף ומגו דאי בעי אמר לא חטפתי מהימן נמי למימר דידי חטפתי: ליפטריה משום האי מגו:
איכא חד סהדא ואי אמר לא חטפי הוה בעי לאישתבועי להכחיש העד:
לישתבע שבועה שהעד מחייבו אין יכול דהא מודה דחטף והעד מחייבו לשבועה שלא חטף והא ליכא למימר דלישתבע דדידיה חטף שאין שבועה זו מוטלת עליו זהו לשון רש"י ז"ל:
ומקשו הכא ואמאי לא לישתבע דדידיה חטף ויהא נאמן בשבועה מגו דאי בעי אמר לא חטפי דמהימן בשבועה וכ"ת מגו בשבועה לא אמרינן ליתא דהא אמרי' בפ' המוכר את הבית דהמפקיד אצל חבירו בשטר ואמר החזרתי נאמן מגו דאי בעי אמר נאנסו ופרכינן ואי אמר נאנסו לאו שבועה בעי ומפרקינן מאי נאמן בשבועה תירצו בתוספות דלא אמרי' מגו לאכחושי סהדא דלא חציף איניש לאכחושי וא"ת הא אמרי' בפרק הכותב דאבימי בריה דר' אבהו הוו מסקי ביה זוזי בי חוזאי שדרינהו בידא דרב חמא בריה דרבא לבסוף אמרי ליה דסטראי נינהו ואתו לקמיה דרבא ואמר להו דמגו דיכלי למימר לא היו דברים מעולם יכלי למימר סטראי נינהו והא התם דאי הוו אמרי להד"מ הו מכחשי לרב חמא שהיה שליח ושליח נעשה עד וכדאמרי' בפ' האיש מקדש הן הן עדיו הן הן שלוחיו יש לומר דההיא דפרק הכותב לבתר דתקון רבנן שבועת היסת דאין שליח נעשה עד כדאיתא בפ' האיש מקדש וה"ל בעל דבר עוד יש לומר דהיינו טעמא דלא מהימן בשבועה למימר דידי חטפי מגו דאי בעי אמר לא חטפי לפי שהתורה לא האמינה ע"א לענין שבועה כב' עדים לענין ממון וכדתניא בפ' שבועת הדיינין כל מקום ששנים מחייבין אותו ממון עד אחד מחייבו שבועה וכיון שיש לו נאמנות לענין שבועה כשנים לענין ממון יש לבעל הדין לשלם או לישבע להכחיש העד אבל כל שלא הכחישו לא מצי למימר דידי חטפי לענין שבועה כי היכי דלא מצי למימר הכי בשנים לענין ממון: ה"ל מחויב שבועה שאינו יכול לישבע ומשלם ואי תימא אמאי ליהמניה במגו דאי בעי אמר החזרתי יש מי שתירץ דגזלן אינו נאמן לומר החזרתי דלאו לאהדורי קאי ולא דמי למלוה את חבירו ומפקיד את חבירו דאין צריך להחזיר לו בעדים דהתם לחזרה קאי אבל רבינו מאיר ז"ל השיב להרמב"ן ז"ל דאפילו גזלן נאמן לומר החזרתי והביא ראיה מסוגיא דפ' האשה שנתארמלה דתנן התם ומודה רבי יהושע באומר לחברו שדה זו של אביך היתה והוינן בה טובא וליתנני הכי ומקשינן וליתני מודה ר"י באומר לחברו מנה לויתי ממך ופרעתיו לך שהוא נאמן ומפרקינן משום דבעי למיתני סיפא ואם יש עדים שלוה ממנו והוא אומר פרעתיך אינו נאמן והא קי"ל המלוה את חברו בעדים אין צריך לפרעו בעדים ואם איתא דגזלן צריך להחזיר לו בעדים ליתני ומודה ר"י באומר לחבירו מנה גזלתיך והחזרתי לך שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ואם יש עדיםש גזל והוא אומר החזרתיו לך אינו נאמן מדלא אקשי התם הכי שמע מינה דאפילו גזלן האומר החזרתיו נאמן ואם תאמר אם כן הדרא קושיא לדוכתה יש לומר דהכא כשהנסכא יוצאה עכשיו בפנינו מחמת ידו עסקינן דליכא מגו: אמר רבא כותיה דר' אבא מסתברא דתני ר' אמי שבועת ה' תהיה בין שניהם אם בעלי הדין קיימין: מה לי הוא מה לי אבוה מאחר שטוען טענת ברי למה אין יכול לישבע: אי אמרת בשלמא אביו כה"ג מחויב שבועה ומתוך שאינו יכול לישבע דהא קאמר אינו יודע משלם: היינו דאיצטריך קרא למיפטר יורשין הטוענין טענה זו: מלמד שהשבועה חלה על שניהם שניהם נענשין בה [כלומר אף המשביע] שלא דקדק למסור ממונו ביד נאמן:
ודאמרינן הכא מה לי הוא מה לי אבוה היינו כגון שטוענו ברי מנה לאבא ביד אביך שהודה אביך לאבי סמוך למיתתו בפני ובפניך כה"ג מה לי הוא מה לי אבוה וליכא לדחויה בשאין [תובע] טוען ברי לי שהוא יודע ומש"ה פטרינהו רחמנא ליורשין דפשיטא דפטור דמשיב אבידה הוא וקרא למה לי דהא מודה מקצת בעלמא שהוא חייב היינו משום שאינו מעיז פניו בפני בעל חובו שיודע בו שהוא יודע [האמת] וכי מסקינן נמי אלא לאו דאמר ליה מנה לאבא ביד אביך היינו נמי כשהואטוען לו ובברי שהוא יודע שהיה שם בשהודה אביך לאבי והלה אומר על הנ' אני זוכר ועל השאר איני יודע דבכה"ג יורשים פטורים דלא [עביד] למירמי אנפשייהו כולי האי ואם תאמר אם כן דבאיני יודע פטורין והיכא דאמר בברי חמשין אית לך וחמשין לית לך חייבין להימנינהו כי אמרי חמשין אית לך וחמשין לית לך מגו דאי בעו אמרי אין אנו יודעין יש לומר דאי נמי אמרי אין אנו יודעין שבועה בעו שאינן יודעין אלא דאבוה כה"ג משלם ואינהו פטרי בשבועה עוד יש לומר דמגו דאי בעי אמרי איני יודע לאו מגו הוא וראיה לדבר מדאמרינן בריש פ' הבית והעליה גבי היה אחד מהם מכיר אבניו נוטלן כגון שיש עסק שבועה ביניהם דאמר הני חמשין ידענא דאינון דידך והני לא ידענא ואמאי להימניה במגו דלא ידענא להו כלל והכא ודאי אינו עזות דאין חברו מכיר ויודע בו אם מכיר אבנים שבכותל שבועות ושלימות ונימא לאו מחויב שבועה הוא אלא שמע מינה דאיני יודע לא הוי מגו כלל ואיכא למידקך טובא אשמעתין היכי מוכחינן דרבותינו שבארץ ישראל רבי אבא דהאי ודאי מצי אמר [במתני] חזרה שבועה לסיני דאע"ג דאיהו ס"ל מחוייב שבועה שאינו יכול לישבע משלם הני מילי היכא דאין שכנגדו מחוייב שבועה כגון בנסכא דר' אבא אי נמי בשכנגדו מחוייב שבועה ויכול לישבע כעין משנתנו בשאין התובע חשוד אבל בשהתובע חשוד שפיר מצי ר' אבא למימר דמתוך שאינו יכול לישבע מפסיד אע"ג דלדידיה ליתא אלא שבועת התקנה מחומרא בעלמא ותדע לך דאי לא תימא הכי קשיא הלכתא אהלכתא דקי"ל כרבי אבא וכמו שפסק הרב אלפסי ז"ל בסמוך וקיי"ל בההיא כרב ושמואל אלמא אמרינן שאע"פ שלא נתחייב מלוה אלא שבעות התקנה לבני לוה כיון שאין בני מלוה יכולין לישבע הפסידו בשניהם חשודים נמי מצי למימר רבי אבא דאע"ג דמדינא נתבע חייב לשלם כיון שאינו יכול לישבע אפ"ה כיון שהתובע חייב להשבע שבועת התקנה ואינו יכול לישבע מפני חשדו מפסיד וכיון שכן היכי מוכחינן מדרבי אבא דנימא במתני' חזרה שבועה למחוייב בה ומהאי טעמא נמי קשיא לן מאי דאמר בשמעתין ורב ושמואל האי שבועת ה' מאי דרשי ביה דאלמא רב ושמואל דאמרי חזרה שבועה לסיני לא מצו דרשי שבועת ה' תהיה בין שניהם כדר' אבא ואמאי לא הא ודאי אפשר דאית להו דר' אבא דמחוייב שבועה שאינו יכול לישבע משלם ואפ"ה אמר [במתני'] חזרה שבועה לסיני דכיון דתובע מחוייב לישבע שבועה של דבריהם ואינו יכול לישבע הפסיד כדאמר איהו גופיה במת לוה בחיי מלוה ואיכא למימר דודאי כל מאן דס"ל הא דר' אבא לא מצי למימר חזרה שבועה לסיני דכיון דמדאורייתא נתבע חייב לשלם אע"פ שחכמים הטילו שבועה על התובע לא החמירו אלא ביכול אבל בשאינו יכול אינו בדין שיפסיד את שלו כיון שאין שבוה זו אלא חומרא בעלמא וכי תימא והא מת לוה בחיי מלוה שלא נתחייב מלוה אלא שבועת התקנה ואעפ"כ בשאין בניו יכולין לישבע הפסידו נראה לי דלא דמי דהתם כבר חלה שבועה של דבריהם על המלוה וכיון שחלה בו [שוב] לא פקעה ולפיכך בניו שאין יכולין לישבע מפסידין והיינו לישנא דאמר כבר נתחייב מלוה לבני לוה שבועה והיינו דלקמן בגמרא שקלינן וטרינן בין עמד מלוה בדין ללא עמד בדין ואע"ג דמסקינן דאע"ג דלא עמד בדין היינו משום דאמר דמעידנא דשכיב ליה לוה נתחייב מלוה לבני לוה שבועה ומכל מקום נראה דהיינו טעמייהו דרב ושמואל מפני שכבר חלה [שבועה] מה שאין כן בשניהם חשודין למאן דאית ליה דרבי אבא שכיון שמן הדין נתבע חייב לשלם מפני שאינו יכול לישבע אע"פ שחכמים הטילו שבועה על התובע לא החמירו עליו אלא ביכול ולא להפסיד ממונו כשאינו יכול ונמצאת שבועה זו לא חלה על החשוד כלל ומש"ה מוכחינן דרבותינו שבא"י רבי אבא כל מאן דסבר כר' אבא לא מצי אמר [במתני'] חזרה לסיני וכל מאן דס"ל חזרה לסיני ע"כ לית ליה דר' אבא ומשו"ה אמר דרב ושמואל האי שבועת ה' היה בין שניהם מאי דרשי ביה וא"ת א"כ דר"א מצי סבר דרב ושמואל כההיא דמת לוה בחיי מלוה מפני שכבר חלה שבועה על המלוה היכי מוכחינן דרבותינו שבבבל
רש"י (ליקוטים)
המאור הגדול
השגות הראב"ד
מלחמות ה' (לרמב"ן)
שלטי הגיבורים
חידושי אנשי שם
הגהות והערות
עין משפט
הגהות הב"ח
הגהות הב"ח על הרי"ף (בעל ה"בית חדש" על הטור)
הגהות חו"י
הגהות חו"י על הרי"ף (חוות יאיר)
הגהות מא"י
הגהות מא"י על הרי"ף (מעשה אילפס)