רי"ף על הש"ס/עבודה זרה/דף כט עמוד א
צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריאמתני' עובד כוכבים שנמצא עומד בצד הבור של יין אם יש לו עליו מלוה אסור אין לו עליו מלוה מותר נפל לבור ועלה ומדדו בקנה התיז את הצרעה בקנה ונגעו והיה מטפח על פי החבית מרותחת כל אלה היה מעשה ואמרו ימכר ור"ש מתיר בשתיה נטל חבית וזרקה בחמתו לבור זה היה מעשה והתירו:
גמ' אמר שמואל והוא שיש לו מלוה על אותו היין:
נפל לבור ועלה א"ר פפא לא שאנו אלא שעלה מת אבל עלה חי אסור מ"ט אמר רב פפא משום דמודי ליה דדמי ליה כיום אידם:
כל אלה היה מעשה ואמרו ימכר ור"ש מתיר ולית הילכתא כרבי שמעון:
מתני' המטהר יינו של עובד כוכבים ונותנו ברשותו בבית שהוא פתוה לרה"ר בעיר שיש בה עובדי כוכבים וישראלים מותר בעיר שכולה עובדי כוכבים אסור עד שישב שם וישמר ואין השומר צ"ל יושב
בשתייה אבל לגרסת הרב אלפסי ז"ל שהוא גורס נגע בחמרא ומגע עצמו הוה מסתברא דמגעו ע"י דבר אחר שלא בכוונת מגע כלל מותר אפילו בשתיה מדמוקמינן בסמוך בגמרא מתני' דנטל את החבית וזרקה בחמתו לבור זה היה מעשה בבית שאן והתירו [דף סא א] כגון דאזיל מיניה ומשמע דנגיעה ממש הוה ואפ"ה בחמתו שרי וכבר נשמר ממנו רש"י ז"ל וכמו שכתבתי למעלה: מגעו על ידי ד"א בכוונת יין ובכוונת מגע כגון שהוא מקרקש בקנה ביין שלא לצורך ואפשר שהוא מתכוין לנסך לא נתפרש דינו בגמרא ואע"פ ששנינו [דף ס ב] התיז את הצרעה בקנה ימכר דמשמע דדוקא כשהוא מתכוין לד"א אבל לא נתכוין לדבר אחר שי"ל לנסך מתכוין אסור בהנאה אינה מכרחת דאיכא למימר דרבותא קמ"ל דאע"ג דאינו מתכוין לנסך אפ"ה מגעו ע"י דבר אחר אוסר בשתיה ולאפוקי מדר"ש דשרי ומיהו לגירסת רש"י ז"ל שהוא גורס [דף נז א] ברישא דלוליבא כבר כתבתי למעלה שהדבר מוכרח דמגעו ע"י ד"א בכוונת יין ובכוונת מגע אוסר בהנאה. וכללו של דבר לפי שטת רש"י ז"ל אם [בא] לפסוק כת"ק דאמר דמדדו בין ביד בין ברגל [דף נז א] ימכר אין שום הפרש בין מגע עצמו ומגעו ע"י דבר אחר. וכבר כתבתי שר"ת סובר דמגע על ידי דבר אחר אינו אלא כחו ולדברי מי שאומר דכחו אפילו בכוונה אינו אוסר אלא בשתיה כך הדין במגעו על ידי דבר אחר אלו הן דיני מגעו. ולענין מגע כחו [של עובד כוכבים] בכוונה כגון דמוריק אוריקי אסור בשתיה ומותר בהנאה והיינו דאמרינן [דף ס א] כותי אדנא וישראל אכובא חמרא אסור ופירשו אסור בשתיה וכמו שכתבתי למעלה אבל הראב"ד ז"ל פירש אסור בהנאה ומיהו ה"מ במאי דנפיק לבראי אבל מאי דאשתאר לגואי שרי וכדאמרינן לקמן בפרק השוכר (דף עב ב) תרגומא רב פפא בעובד כוכבים המערה דאתי מכחו א"ה דחבית נמי ליתסר כח עובד כוכבים דנפיק לבראי גזרו ביה רבנן דגואי לא גזרו ביה רבנן אבל יש מי שאומר דלדידן דקי"ל דנצוק חבור אף מה שבחבית מיתסר לפי שנאסר בנצוק: כחו שלא בכוונת יין אע"פ שהוא מכוין להריק מותר אפילו בשתיה וכדאמרינן בעובדא דרבי יוחנן בן ארזא [דף נח א] וטעמא דמאן דשרי משום דהוי כחו שלא בכוונה ולא גזרו ביה רבנן. מזיגתו כגון ששפך מים לכוס של יין בין דמקטף קטופי בין שהקלוח נמשך ומחובר ליין אסור בשתייה ומותר בהנאה ושלא בכוונה מותר אף לשתיה ומיהו בזמן הזה שאין העובדי כוכבים בקיאין בטיב עבודת כוכבים ומשמשיה אלא שמנהג אבותיהם בידיהם אפילו מגען מותר בהנאה לפי מה שנמצא בתשובת הגאונים ז"ל וכן נראה דעת הר"ם במז"ל [ור"י ור"ת] לא הסכימו לזה:
מתני' עובד כוכבים שנמצא עומד בצד הבור: אם יש עליו מלוה אסור דחיישינן שמא נגע:
אין לו עליו מלוה מותר: דנתפס כגנב אפילו על הכניסה ומש"ה לא חיישינן שמא נגע דמירתת:
נפל: העובד כוכבים:
לבור: מלא יין אע"ג דנגיעה ממש היא ומ"מ לא מכוין:
מדדו בקנה: אע"ג דמתכוון מ"מ לדבר אחר מתכוון:
היה מטפח על גבי חבית מרותחת: שהיתה מעלה רתיחות וטפח בידו ממש על הרתיחות ואין דרך נסוך בכך:
ר"ש מתיר: אפילו בשתיה:
זה היה מעשה והתירו: אפילו בשתיה משום דבכי האי גוונא לא מיקרי מגעו ע"י דבר אחר כיון שאין החבית ניטלת מפני כובדה ורש"י ז"ל פירש דזריקה הוי וזריקה אינה אוסרת ביי"נ כמו שנפרש בסמוך בס"ד:
גמ' והוא שיש לו מלוה על אותו יין: שעשה לו ישראל אותו יין הזה אפותיקי לגבות ממנו דהשתא סמכה דעתיה ונגע ולא מירתת אבל לא היה לו מלוה על אותו יין אע"פ שיש מלוה על בעליו מותר אף בשתייה דמירתת ולא נגע:
דדמי ליה כיום אידם: ובהדי דסליק מנסך ליה:
גרסי' בגמ' [דף ס ב] אמר רב אשי כל שבזב טמא בעובד כוכבים עושה יי"נ כל שבזב טהור בעובד כוכבים אין עושה יי"נ: פירש רש"י ז"ל דלאו כללא הוא לכל מילי שהרי הסיט בזב טמא ובעובד כוכבים אינו עושה יי"נ כדאמרינן לעיל גבי זיקא [דף ס א] ועוד דמגעו ע"י ד"א כגון קנה וכיוצא בו בזב טהור ובעובד כוכבים עושה יי"נ אלא ה"ק דכל שבזב נקרא הסיטו בעובד כוכבים נקרא מגעו כלומר כל שבזב טמא בהסיט כגון שהיה קנה בידו והסיט בו את הטהור בעובד כוכבים עושה יי"נ בנגיעה וכל שבזב טהור כלומר שאינו נקרא הסיטו כגון בזריקה שאם זרק כלום והסיט טהור אף בעובד כוכבים אם נגע ביין בזריקה כגון זו אינה נעשה יי"נ משום דלאו מגעו הוא הילכך מאי דשוינן זב עם העובד כוכבים לאו לגמרי משוינן להו אלא האי למילתיה והאי למילתיה זב להסיטו ועובד כוכבים למגעו דאילו הסיט בעובד כוכבים א"א שאין העובד כוכבים עושה יי"נ בהסיט ורב אשי לאפוקי צרורות אתא ודכותה אמרי' בפ' כיצד הרגל (דף יז ב) כל שבזב טמא בניזקין משלם נזק שלם ואמרינן עלה דצרורות אתא לאשמועינן וא"ת והיכי משוי הסיטו של זב למגעו של עובד כוכבים לומר דכל שאינו נקרא הסיט בזב אף בעובד כוכבים אינו נקרא מגע דהא תניא [נדה מג מימר' דר"ל] קנה בקומטו של זב והסיט בו את הטהור טהור ואילו בכה"ג ודאי בעובד כוכבים עושה יי"נ י"ל דבה"ג נמי משכחת ביה הסיט בזב כגון קנה בקומטו של טהור והסיט בו את הזב דטמא ועוד דאנן הכי קאמרינן כל ענין שבזב טמא בעובד כוכבים עושה יי"נ אבל אקומטו לא קפדינן דהתם היינו טעמא משום דטומאת בית הסתרים היא ולא מטמא וביי"נ לא שייך למימר הכי וכתב הרמב"ן ז"ל דאפשר שהרב אלפסי ז"ל שהשמיטה סובר דרב אשי דאמר הכי לית ליה גזרה בכחו ביי"נ כלל וכדאמר רב אשי במעצרתא זיירא [דף ס א] ללישנא בתרא דאפילו בכחו שרי ולדידיה אפילו מוריק אוריקי ואפי' בכוונה שרי הילכך לית הילכתא כותיה ועובד כוכבים עושה יי"נ בזריקה כמו במוריק אוריקי וצריכא רבה אלו דבריו ז"ל ואין זה מספיק:
ופרכיה רב הונא לרב אשי מדתנן נטל את החבית וזרקה בחמתו לבור זה היה מעשה והכשירו בחמתו אין שלא בחמתו לא: אלמא זריקה דעובד כוכבים עושה יי"נ ואילו זב שזרק חפץ בכלי לא טמאו ומפרקינן [דף סא א] כגון דקא אזיל מיניה מיניה פרש"י שהולך ומתגלגל הכלי כל שעה על ידו שהוא מגלגלו ומורידו לבור הלכך שלא בחמתו לא דחיישינן דילמא נגע כך פרש"י ז"ל אבל בתוס' פירשו דכי מתרצינן דאזיל מיניה לאו כעין זריקה היא אלא כעין נגיעה שנוגע ע"י החבית ליין אלא דחבית כיון דאינה ניטלת מפני כובדה אע"ג דנגע בה ביין לאו מגע מיקרי אלא כחו וכחו שלא בכוונה לא גזרו ביה רבנן אבל שלא בחמתו ה"ל כחו בכוונה ואע"פ שאינו נוגע כלל ביין אסור ולדברי ר"ת ז"ל שאומר דכל מגע ע"י ד"א אינו אלא כחו וכן לדברי המתיר מגעו ע"י ד"א שלא בכוונה אין צריך לחלק בין חבית לדבר אחר שבכולן מגעו ע"י ד"א שלא בכוונת מגע מותר בשתיה וכמו שכתבתי למעלה:
מתני' המטהר יינו של עובד כוכבים: ישראל שדרך ענבים של עובד כוכבים בהיתר כדי למוכרו לישראל ולא נתן עכשיו דמים לעובד כוכבים עד שימכרנו:
ונתנו ברשותו של עובד כוכבים: מותר אפילו בלא מפתח וחותם דמירתת עובד כוכבים דלמא חזו ליה הנך ישראל דעברי ברשות הרבים ומפסדי ליה:
ר"ש בן אלעזר אומר וכו': מפרש בגמרא: [משנה דף סא א]
המטהר יינו של עובד כוכבים וכו' מותר: אם הבית פתוח לר"ה:
אבל אם רצה וכו': שהיין נעשה לו משכון הואיל ויש לו מלוה על היין אסור דלא מירתת דסבר אי חזו לי לא מפסידנא דכי תבע לי אמינא דידי הוא כך פירש רש"י ולפי זה סיפא פירושא דרישא הוא דתרתי בעינן במטהר יינו של עובד כוכבים חדא שיהא פתוח לרה"ר בעיר שיש בה ישראל ועובדי כוכבים ועוד שיהא כותב לו התקבלתי ואע"ג דפשטה דמתני' משמע דכל חדא בבא באפיה נפשה היא נראה לי שהזקיקו לרש"י ז"ל לפרש כך משום דאם איתא דסיפא לאו ארישא סמיך נמצינו מתירין [בסיפא] מטהר יינו של עובד כוכבים ברשותו בכותב לו התקבלתי בלחוד כל שהבית מיוחד לישראל ואפילו בלא מפתח וחותם דהא לא מדכר להו במתני' כלל ואי אפשר דהא תניא בברייתא בגמרא אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצרו של עובד כוכבים ומלאהו יין וישראל דר [דף סא ב] בחצר אחרת מותר והוא שהמפתח וחותם בידו אלמא דאפילו יינו של ישראל אע"פ שהוא שרוי בבית מיוחד של ישראל כל שאינו דר באותו חצר אסור בלא מפתח וחותם וכיון שכן היכי קתני במתני' דבכתב לו התקבלתי מותר ולא מצריך מפתח וחותם כלל אלא על כרחין סיפא ארישא סמיך [ובבית שהוא פתוח לרה"ר] ורישא נמי אסיפא סמיך ותרתי בעינן בית פתוח לרה"ר וכתב לו התקבלתי זה נראה לי בטעמו של רש"י ז"ל ודבריו מוכיחין כן דחזינא ליה דרפוי מרפיא בידיה דלעיל [דף ס ב] בגמ' בסמוך בהא דאמרינן אף אנן נמי תנינא המטהר יינו של עובד כוכבים
רש"י (ליקוטים)
המאור הגדול
השגות הראב"ד
מלחמות ה' (לרמב"ן)
שלטי הגיבורים
חידושי אנשי שם
הגהות והערות
עין משפט
הגהות הב"ח
הגהות הב"ח על הרי"ף (בעל ה"בית חדש" על הטור)
הגהות חו"י
הגהות חו"י על הרי"ף (חוות יאיר)
הגהות מא"י
הגהות מא"י על הרי"ף (מעשה אילפס)