רי"ף על הש"ס/כתובות/דף כו עמוד א

<< · רי"ף על הש"ס · כתובות · דף כו עמוד א · >>

צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

דברי רבי אליעזר:

גמ' בית שמאי גמרי מיולדת נקבה וב"ה גמרי מנדה במאי קא מיפלגי מר סבר ילפינן מידי דשכיח ממידי דשכיח ומר סבר ילפינן מידי דהוא גרים לה ממידי דהוא גרים לה אמר רב מחלוקת במפרש אבל בסתם דברי הכל יוציא ויתן כתובה ושמואל אמר אף בסתם נמי ימתין שמא ימצא פתח לנדרו והלכתא כשמואל:

הטיילין בכל יום מאי טיילין אמר רב כגון רב שמואל בר שילת דאכיל מדידיה ושתי מדידיה וגאני בטולא דאפדניה ולא חליף (נ"א וכן גי' הערוך כרגא) פריסתקא דמלכא אבביה:

החמרין אחת בשבת. א"ל רבה בר רב חנן לאביי איכפל תנא ותנא המדיר אשתו מתשמיש המטה יוציא ויתן כתובה אטייל ופועל דהא ליכא דמיחייב בעונה תוך השבת אלא טייל ופועל א"ל לא אכולהו קתני יוציא ויתן כתובה והא ששה חדשים קאמר והיכי יוציא ויתן כתובה אשבת אחת א"ל אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו שזה לבו רעב וזה אין לבו רעב וזו כיון שהדירה הויא לה כמי שאין לה פת בסלו ויוציא ויתן כתובה אפי' אשבת אחת:

א"ל רבה בר רב חנן לאביי חמר ונעשה גמל מאי א"ל רוצה אשה בקב ותפלות מתשעה קבין ופרישות:

דברי ר' אליעזר. אמר רב (בגמ' ברונא) מתנא אמר רב הלכה כר"א עונה של תלמידי חכמים אימתי אמר רב יהודה מערב שבת לערב שבת (תהלים, א) אשר פריו יתן בעתו וגו' א"ר יהודה זה המשמש מטתו מערב שבת לע"ש:

מתני' המורדת על בעלה פוחתין לה מכתובתה שבעה דינרין בשבת ר' יהודה אומר שבעה טרפעיקין ועד כמה פוחת עד כנגד כתובתה רבי יוסי אומר לעולם פוחת והולך (נ"א עד שאם תפול) שמא תפול לה ירושה ממקום אחר ויחזור ויגבה ממנה וכן המורד על אשתו מוסיפין על כתובתה ג' דינרין בשבת רבי יהודה אומר שלשה טרפעיקין:

גמ' מורדת ממאי רב הונא אמר מתשמיש אבל ממלאכה לא הויא

רבנו ניסים (הר"ן)

שבת אחת כ"ש שאותן שמלאכתן בעיר אחרת שעונה שלהם כך אבל תמה אני מהרמב"ם ז"ל שהזכיר סוגיית הגמרא ולא כתב שהעושין מלאכתן בעירן יכולין לצאת שלא ברשות שבת אחת ותמה אני עונת תלמידי חכמים שהיא אחת בשבת למה לא הוזכרה במשנתינו ונראה לי שאין לתלמידי חכמים עונה קבועה שכיון ששנינו שהתלמידים יוצאין שלא ברשות לר"א [ל' יום ולדברי חכמים] שתים ושלש שנים כדאיתא בגמרא משמע דעונת תלמידי חכמים הדרים בעירם ג"כ משתנים כפי מה שהם צריכין לנדד שינה מעיניהם בענין למודם ולטרוח בו והדבר ידוע שאין כל הזמנים שוים להם בכך ודאמרינן בגמ' דעונתן אחת בשבת היינו כשאין מתחדש להם בלימודם דבר ולפי שידוע שאין זה מצוי להם תמיד לא נשנית עונה שלהם במשנתינו:

גמ' מיולדת נקבה: ששוהה שבועיים מתשמיש:

מידי דשכיח: כעס שכועס על אשתו ומדירה:

ממידי דשכיח: נדות לאפוקי לידה דלא שכיחא כולי האי:

מידי דהוא גורם לה: נדר האיש גורם לה לשהות והלידה על ידו באה לה:

אף בסתם נמי ימתין: לב"ש שתי שבתות ולב"ה שבת אחת שמא בתוך הזמן ילמד למצוא פתח חרטה לומר אדעתא דהכי לא נדרתי ומתיר לו חכם נדרו:

גרסינן בגמ' עלה דמתני' דתנן והתלמידים יוצאים ללמוד תורה שלא ברשות כו' איבעיא להו ברשות כמה: כמה דיהבא ליה איהי רשותא אלא אורחא דמילתא כמה ופרש"י ז"ל דרך ארץ שלא ישא עליו חטא ואפילו הוא יכול לפתותה שתתן לו רשות ואמרינן אמר רב חדש כאן וחדש בבית ור' יוחנן אמר חדש אחד כאן וב' בביתו והקשו בתוספות והא חזינן בגמ' דר"ע ישב בבה"מ ברשות כמה שנים תרצו דהכא מיירי בשצריך לפתותה ודביתהו דר"ע מדעתה עבדא אבל תמה אני אי אתלמידים קא מייתי הא תנן דאפילו שלא ברשות די להם פעם אחת לשלשים יום והיכי נימא דאפי' ברשות דוקא בשני חדשים או חדש אחד בבית ואפשר דכי תנן במתניתין שלשים יום לא שיעשו כן בקבע תדיר אלא באקראי בעלמא ואחרים פירשו דבגמרא אפועלים קיימי דקראי דמוכיחי מינייהו רב ור' יוחנן בפועלים מיירי ואע"ג דאמרינן בגמ' שאני התם דאית ליה רווחא ה"ק דרווחא דעבודת המלך נפיש מרווחא דפועלים:

מאי טיילין: כגון רב שמואל בר שילת מלמד תינוקות היה ומתפרנס מהן:

וגני בטולא דאפדניה: ועל שם כך נקראים טיילין:

דלא חליף כו': אין שליח המלך עובר על פתחו לשאול לו עבודת המלך שאין עין המלך עליו שאינו עשיר בעיניהם:

איכפל תנא: דסתם לעיל המדיר את אשתו ב"ה אומרים שבת אחת דאין לומר זאת לא בספן ולא בגמל ולא בחמר שהרי החמר עונתו אחת בשבת ובשביל יום אחד יוציא ויתן כתובה בתמיה הרי עונתה משבעה לשבעה וכל שכן גמל וספן ונמצא שאין בכלל הזה אלא טייל ופועל העושה מלאכה בעירו שדרכו לשמש שתים בשבת כך כתב רש"י ז"ל אבל הרי"ף ז"ל כתב דהא ליכא דמחייב בעונה בתוך השבת אלא טייל ופועל והוא תימה דהא איכא חמר ובפי' ה"ר יונתן ז"ל כתוב דהאי דלא חשיב חמר לפי שהחמר ופועל שוין היכא שעושין מלאכה בעיר אחרת דתניא בברייתא הפועלים אחת בשבת ומוקי לה בגמרא בעושין מלאכה בעיר אחרת ומשמע מינה דיש פועל דומה לחמר וזה דוחק ומשני אכולהו נמי קאמר דע"י נדר טפי משבת אחת [לא] אע"ג דבלא נדר ששה חדשים קאמרינן בספנים אינו דומה לענין תענית מי שיש לו כו' אף כאן בלא נדר דעתה נוחה לבעלה שמא יבא בתוך הזמן אבל זו משהדירה הרי היא כמי שאינה מצפה לבעל:

חמר ונעשה גמל מאי: נשאת אצלו כשהוא חמר מהו לעשות גמל שלא ברשות הרווחה עדיפא לה שיתעשר או עונה עדיפא לה:

ותפלות: להיות בעלה עמה:

מתשעה קבין ופרישות: פירש בערוך [ערך קב] דהמשרה אשתו על ידי שליש תנן [דף סד ב] דנותן לה שני קבין ואינו פורש מתשמיש והמורד על אשתו מתשמיש מוסיפין על כתובה ג' דינרין ולפי חשבון [פרק ח דפאה משנה ז] דארבע סאין בסלע יש לה בשלשה דינרין י"ח קבין ומש"ה אמרינן שהיא רוצה יותר בשני קבין ותפלות מי"ח ופרישות דהיינו קב לכל ט':

אמר רב ברונא א"ר הלכה כר' אליעזר: זהו דעת הרי"ף ז"ל וגרסינן עלה בגמ' א"ר אדא בר אהבה זו דברי ר' אליעזר אבל חכמים אומרים התלמידים יוצאים ב' וג' שנים שלא ברשות אמר רבא סמכי רבנן אדרב אדא בר אהבה ועבדו עובדא בנפשייהו. כלומר תלמידים שבדורינו סומכים על דבריו והוא בא ליטול מהם נפשות שנענשים ומתים כי הא דרב רחומי כו' והרמב"ם ז"ל בפרק ט"ו מהלכות אישות פסק כרבנן:

מערב שבת לע"ש: שהוא ליל תענוג ושביתה והנאת הגוף:

מתני' המורדת על בעלה: בגמ' מפרש ממאי:

טרפעיקין: בגמ' מפרש:

עד כדי כתובתה: ואח"כ נותן לה גט ויוצאה בלא כתובה אבל אינו משהה על נכסים שנפלו לה מבית אביה להפסידה:

ג' דינרים: בגמ' מפרש מ"ש הוא מינה דידה ויש שפירשו דעד כדי כתובה דקאמר ת"ק לאו דוקא דאין הכי נמי דמודה ליה לר' יוסי שהוא פוחת והולך אפילו מנכסי מלוג שנפלו לה כבר ולישנא דר' יוסי נמי דייק הכי דלא פליג עליה אלא בחדא דאם איתא דלת"ק אינו פוחת אלא עד כדי כתובתה בלבד ורבי יוסי בתרתי פליג עליה הכי הוה ליה למימר לעולם הוא פוחת והולך ואפילו נפלה לה ירושה ממקום אחר מדלא קאמר הכי משמע דבנכסי מלוג שנפלו לה כבר אפילו ת"ק מודה אלא שרבי יוסי מוסיף שלעולם הוא פוחת והולך ואותו פחת נעשה חוב עליה [שאם] תפול לה ירושה ממקום אחר יחזור ויגבה ממנה והכי איתא בירושלמי דגרסינן התם [בפרק זה הלכה ח] מה לפחות מן פרא פורנין דידה כלומר מנכסי מלוג נשמיענן מן הדא רבי יוסי אומר לעולם הוא פוחת והולך [שמא] תפול לה ירושה ממקום אחר ויחזור ויגבה ממנה לא אמר אלא ירושה דבר שאינו מצוי הדא אמר אפילו לפחות מפרא פורנין דידה יפחות ולפי זה ה"ה נמי שאם נפלה לה ירושה לאחר שהתחילה למרוד קודם שנתגרשה שפוחתין ממנה מכאן ולהבא אפילו לת"ק דרבי יוסי לא חדית בה אלא שאפילו [כלתה] כתובתה מחשבין ופוחתין שאם תפול לה ירושה יגבה כל מה שפחתו אבל מה שנפלה לה פוחתין ממנה אפילו לרבנן ומיהו דוקא בנשואה אבל בארוסה כיון דלא שייך בעל בנכסיה כלל לא גבי מינה מידי זהו דעת [רמב"ם] ז"ל אבל אחרים פירשו דפרא פורנין היינו נדוניא אבל מנכסי מלוג אינו פוחת כלל וכן נראה דעת הרמב"ם

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט