רי"ף על הש"ס/יבמות/דף מא עמוד ב
צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריאחרשת או שוטה אע"פ שכתב לה מאה מנה כתובתה קיימת מפני שהוא רוצה ליזוק בנכסיו טעמא דרצה הא לא רצה לא דא"כ מימנעי ולא נסבי לה אי הכי פקחת לחרש נמי ליתקון לה כתובה דא"כ מימנעה ולא נסבה ליה יותר ממה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא האי דאמרינן פקחת לחרש דלית לה כתובה הני מילי דאינסיבא ליה מעצמה אבל אי אנסבוה ליה בי דינא וכתבו לה כתובה אית לה כדאמרינן ההוא חרש דהוה בשיבבותיה דרב מלכיו אנסביה איתתא וכתב לה ארבע מאה זוזי מנכסיה אמר רבא מאן חכים למיעבד כי הא מילתא אלא רב מלכיו דגברא רבה הוא קסבר אילו רצה שפחה לשמשו מי לא זבנינן ליה כל שכן הכא דאיכא תרתי:
נישטת לא יוציא אמר רבי יצחק דבר תורה שוטה מתגרשת מידי דהוה אפקחת בעל כרחה אלא מה טעם אמרו אינה מתגרשת שלא ינהגו בה מנהג הפקר היכי דמי אילימא ביודעת לשמור גיטה ויודעת לשמור עצמה מי נהגי בה מנהג הפקר אלא דאינה יודעת לא לשמור גיטה ולא לשמור עצמה דבר תורה שוטה מתגרשת והאמרי דבי רבי ינאי ונתן בידה מי שיש לה יד לגרש את עצמה יצאת זו שאין לה יד לגרש את עצמה ותנא דבי רבי ישמעאל ושלחה מביתו מי שמשלחה ואינה חוזרת יצאת זו שמשלחה וחוזרת לא צריכא דיודעת לשמור גיטה ואינה יודעת לשמור את עצמה דבר תורה מתגרשת דהא יודעת לשמור את גיטה ואמור רבנן לא תתגרש שמא ינהגו בה מנהג הפקר אמר אביי דיקא נמי דקתני גבי דידה לא יוציא וגבי דידיה לא יוציא עולמית שמע מינה הא דאורייתא והא דרבנן שמע מינה:
מתני' אמר רבי יוחנן בן נורי מפני מה אמרו האשה שנתחרשה יוצאה ואיש שנתחרש אינו מוציא אמרו לו אינו דומה האיש המגרש לאשה המתגרשת שהאשה יוצאה לרצונה ושלא לרצונה והאיש אינו מוציא אלא לרצונו העיד רבי יוחנן בן גודגדא על החרשת שהשיאה אביה שיוצאה בגט ועל קטנה בת ישראל שנשאת לכהן שאוכלת בתרומה אמרו לו אף זו כיוצא בה פירוש אף זו שנשאת כשהיא פקחת ונתחרשה כיוצא בה כשם שחרשת שהשיאה אביה שאף על פי שנישואיה נישואי תורה מתגרשת כך זו הפקחת שנשאת ואחר כך נתחרשה אע"פ שנישואיה נישואי תורה מתגרשת:
גמ' העיד ר' יוחנן כו':
אמר רבא מעדותו של רבי יוחנן בן גודגדא אמר לעדים ראו גט זה שאני נותן וחזר ואמר לה כנסי שטר חוב זה הרי זו מגורשת מי לא אמר רבי יוחנן בן גודגדא דלא בעינן דעתה דאשה הכא נמי לא בעינן דעתה דאשה פשיטא מהו דתימא כיון דאמר לה כנסי שטר חוב זה בטולי בטליה קא משמע לן דאם איתא דבטליה לעדים הוה אמר להו ומדלא אמר להו לא בטליה והאי דקאמר לה הכי מחמת כיסופא הוא דקאמר לה:
מתני' שני אחים חרשים נשואים שתי אחיות פקחות או שתי אחיות חרשות או אחת פקחת ואחת חרשת או שתי אחיות חרשות נשואות לשני אחין פקחין או לשני אחין חרשים או לשני אחים אחר חרש ואחד פקח הרי אלו פטורות מן החליצה ומן היבום אם היו נכריות יכנסו ואם רצו להוציא יוציאו. שני אחים אחד פקח ואחד חרש נשואים שתי אחיות פקחות מת חרש בעל פקחת מה יעשה פקח בעל פקחת תצא משום אחות אשה מת פקח בעל הפקחת מה יעשה חרש בעל הפקחת מוציא את אשתו בגט ואשת אחיו אסורה לעולם שני. אחים פקחים נישואין שתי אחיות אחת פקחת ואחת חרשת
נימוקי יוסף
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
רש"י (ליקוטים)
המאור הגדול
השגות הראב"ד
מלחמות ה' (לרמב"ן)
שלטי הגיבורים
חידושי אנשי שם
הגהות והערות
עין משפט
הגהות הב"ח
הגהות הב"ח על הרי"ף (בעל ה"בית חדש" על הטור)
הגהות חו"י
הגהות חו"י על הרי"ף (חוות יאיר)
הגהות מא"י
הגהות מא"י על הרי"ף (מעשה אילפס)