לדלג לתוכן

רי"ף על הש"ס/יבמות/דף ג עמוד א

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

מתני' כיצד פוטרות צרותיהן היתה בתו או אחת מכל העריות האלו נשואה לאחיו ולו אשה אחרת ומת כשם שבתו פטורה כך צרתה פטורה הלכה צרת בתו ונישאת לאחיו השני ולו אשה אחרת ומת כשם שצרת בתו פטורה כך צרת צרתה פטורה ואפי' הן מאה:

גמ' מה"מ אמר רב יהודה אמר קרא לצרור התורה ריבתה צרות הרבה אצל ערוה אחת רב אשי אמר צרת צרתה לא צריכא קרא סברא הוא צרה מאי טעמא אסירא דבמקום ערוה קיימא צרת צרתה נמי במקום צרה קיימא:

מתני' כיצד אם מתו הן צרותיהן מותרות היתה בתו או אחת מכל העריות האלו נשואה לאחיו ולו אשה אחרת ומתה בתו או שנתגרשה ואחר כך מת אחיו צרתה מותרת וכל שיכולה למאן ולא מיאנה צרתה חולצת ולא מתיבמת:

גמ' לא שנא גירש ולבסוף כנס ולא שנא כנס ולבסוף גירש צרתה מותרת:

וכל שיכולה למאן ולא מיאנה וכו':

אמאי תמאן השתא ותעקרינהו לנישואין קמאי ותתייבם צרתה לימא מסייעא ליה לר' אושעיא דאמר כפרק ב"ש אומרים אין ממאנין אלא ארוסות (דף קז.) ממאנת במאמרו ואין ממאנת בזיקתו לא צרת ערוה שאני דתאני רמי בר יחזקאל מיאנה בבעל מותרת לאביו מיאנה ביבם אסורה לאביו אלמא בשעת נפילה נראית ככלתו הכא נמי בשעת נפילה נראית כצרת בתו:

תוספתא (ריש מכילתין) אימתי אמרו שאם מתו או נתגרשו צרותיהן מותרות בחיי הבעל אבל לאחר מיתת הבעל צרותיהן אסורות מיאנו בחיי הבעל צרותיהן מותרות לאחר מיתת הבעל צרותיהן חולצות ולא מתיבמות וכולן שנמצאו אילונית או שהיו נשואות לאחרים צרותיהן מותרות בין בחיי הבעל בין לאחר מיתת הבעל וכל היכולה למאן ולא מיאנה צרתה חולצת ולא מתיבמת:

מתני' שש עריות חמורות מאלו מפני שהן נשואות לאחרים צרותיהן מותרות אמו ואשת אביו ואחות אביו ואחותו מאביו ואשת אחיו מאביו ואשת אחי אביו:

גמ' הכא כרת והכא כרת הכא ממזר והכא ממזר מאי חמורות שאינן יכולין לינשא לאחים שלא בעבירה:

מתני' בית שמאי מתירין את הצרות לאחים וב"ה אוסרין חלצו ב"ש פוסלין מן הכהונה וב"ה מכשירין נתייבמו בית שמאי מכשירין וב"ה פוסלין ואע"פ שאלו מכשירין ואלו פוסלין לא נמנעו ב"ש מלישא נשים מב"ה וב"ה מב"ש וכל הטהרות והטמאות שהיו אלו מטהרין ואלו מטמאין לא נמנעו מלהיות עושין

 

נימוקי יוסף

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

נימוקי יוסף על הרי"ף