רי"ף על הש"ס/חולין/דף ח עמוד א

<< · רי"ף על הש"ס · חולין · דף ח עמוד א · >>

צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

עד שתפרכס ביד וברגל רבי אליעזר אומר דיה אם זינקה אמר רבי שמעון אף השוחט בלילה ובשחר עמד ומצא כתלים דם כשרה שזינקה כמדת רבי אליעזר וחכמים אומרים עד שתפרכס ביד או ברגל או עד שתכשכש בזנבה.

אחת בהמה דקה ואחת בהמה גסה.

בהמה דקה שפשטה ידה ולא החזירה פסולה שאינה אלא הוצאת נפש בלבד במה דבדים אמורים שהיתה בחזקת מסוכנת אבל אם היתה בחזקת בריאה אפילו אין בה אחד מכל הסימנין האלו כשרה:

גמ' היכי דמי מסוכנת אמר רב יהודה אמר רב כל שמעמידין אותה ואינה עומדת ואפי' היא אוכלת בקעיות רב הונא בר שלמיא משמיה דרב אמר אפילו אוכלת קורות:

אמר רבא הלכתא כי הא מתניתא דתניא בהמה דקה שפשטה ידה ולא כפפה פסולה במה דברים אמורים ביד אבל ברגל בין שפשטה ולא כפפה בין שכפפה ולא פשטה כשרה בד"א בדקה אבל בגסה בין ביד בין ברגל בין שכפפה ולא פשטה בין שפשטה ולא כפפה כשרה ועוף אפי' לא ריפרף אלא בעינו ולא כשכש אלא בזנבו הרי זה פרכוס:

וגרסינן בעבודה זרה בפרקא קמא (דף טז.) אמר רב חנן בר אבא אמר רב חיה גסה הרי היא כבהמה דקה לפרכוס:

אמר רבא פרכוס שאמרו בסוף שחיטה:

מתני' השוחט לעובד כוכבים שחיטתו כשרה ור' אליעזר פוסל אמר רבי אליעזר אפילו שחטה שיאכל העובד כוכבים מחצר הכבד שלה פסולה שמחשבת העובד כוכבים לעבודת כוכבים אמר רבי יוסי ק"ו הדברים ומה במקום שהמחשבה פוסלת במוקדשין אין הכל הולך אלא אחר העובד מקום שאין המחשבה פוסלת בחולין אינו דין שלא יהא הכל הולך אלא אחר השוחט:

גמ' א"ר יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוסי דסבר זה מחשב וזה עובד לא אמרי':

מתני' השוחט לשם הרים לשם גבעות לשם ימים לשם נהרות לשם מדברות שחיטתו פסולה

רבנו ניסים (הר"ן)

עד שתפרכס דאי לא מפרסא קים להו לרבנן דניטלה נשמתה קודם שחיטה כדאמרינן בגמ׳:

אם זינקה כדרך שהבהמות נופחות בגרונם לאחר שחיטה והדם מקלח ומזנק בכח זינוק קילוח:

השוחט בלילה בהמה מסוכנת שצריכה פרכוס ולא ידע אי פרכסה אם לאו ולמחר השכים ומצא הכותלים של בית שחיטת הצואר מלאים דם כשרה מפני שזינקה:

וכמדת רבי אליעזר דמכשר לה בזינוק אמרה רבי שמעון:

אחת בהמה גסה ואחת בהמה דקה צריכה פרכוס אם היא מסוכנת:

שפשטה ידה בגמר שחיטה:

ולא החזירה פסולה אם היתה מסוכנת לפי שאין זה פרכוס שכן דרכה בצאת נפשה אבל גסה לאו אורחה בהכי:

אפי׳ אין בה אחד מכל הסימנין הללו שלא זינקה ולא פירכסה:

גמ׳ היכי דמי מסוכנת שהיא צריכה פרכוס:

אפי׳ אוכלת בקעיות כלומר שיש לה כח בשיניה עד שאוכלת בקעיות דהיי׳ חתיכות של עץ אפילו הכי כיון דאינה עומדת מסוכנת היא:

בהמה דקה שפשטה ידה ולא החזירה פסולה אם היא מסוכנת שדרכה לעשות כן בהוצאת נפש ומוכח בגמ׳ דהא החזירה כלומר שהיתה ידה פשוטה וכפפתה כשרה:

אבל בגסה וכו׳ משום דגסה לאו אורחה בהכי וחיותא היא:

ריפרף בציר מכשכש ולא כשכש אלא בזנבו הוא הדין לבהמה דסגי לה בהכי כדתנן במתני׳ ואשמעינן הכי בעוף לרבותא שאפילו עוף שדבר קל הוא לו לכשכש בזנבו הוי פרכוס והכי מוכח בגמרא:

ופרכוס שאמרו בסוף שחיטה למעוטי קודם גמר שחיטה דלא דכל שאינה עושה כן בסוף שחיטה בידוע שנשמתה נטולה ממנה קודם לכן:

מתני׳ השוחט לגוי שחיטתו כשרה דלא אמרי׳ סתם מחשבת גוי לעבודה זרה כיון דלא שמעינן דחשיב:

רבי אליעזר פוסל כיון דבהמת גוי הויא אף על גב דישראל שחיט לה מהני בה מחשבת גוי וסתם מחשבתו לעבודה זרה:

חצר כבד טרפשא דכבדא אוברי״ש בלע״ז:

אמר רבי יוסי קל וחומר דלא מהניא ביה מחשבת בעלים אף על גב דשמעיניה דחשיב כיון דישראל שחיט ליה:

ומה במקום שמחשבה פוסלת במוקדשין פירש רש״י בגמרא דהכי קאמר ומה במקום שהמחשבה פוסלת במוקדשין מעבודה לעבודה בארבע עבודות כגון שוחט על מנת לקבל או להוליך או לזרוק או להקטיר בפיסול הרי זה פסול ואפילו הכי אין הכל הולך אלא אחר העובד שאין הבעלים פוסלין את הקרבן במחשבתן אלא כהן בלבד כדכתיב המקריב אותו לא יחשב וקרי ביה לא יחשב:

מקום שאין המחשבה פוסלת בחולין ןכלומר שאין המחשבה פוסלת בחולין בכל ד׳ עבודות אלו אלא בשתים מהן שהשוחט בהמת חולין וחשב עליה לזרוק או להקטיר חלבה לעבודה זרה פסולה אבל חשב בשחיטתה לקבל דמה או להוליך דמה לא מיפסלא דהולכה וקבלה לעבודה זרה לאו כלום נינהו דבקדשים היינו טעמא דפסלה מחשבת קבלה והולכה משום דכיוןד מצות הזבח נינהו חשיבי מעשה אבל בעבודה זרה לאו כלום וכיון שכן קל וחומר הוא שלא יהא הכל הולך אלא אחר השוחט והוי יודע דזריקה והקטרה נמי דאמרינן דפסלי בעבודה זרה דוקא בשחשב עליה בשעת שחיטה לזרוק דמה ולהקטיר חלבה לעבודה זרה אבל נשחטה כראוי שוב אין הבהמה נפסלת אף על פי שזרק דמה או הקטיר חלבה לעבודה זרה דאע״ג דבהמת קדשים מיפסלה בד׳ עבודות התם ה״ט לפי שכולן מכשירי קרבן הן אבל חולין שכל היתירן אינו תלוי אלא בשחיטה מכיון שנשחטו כראוי אי אפשר שיפסלו וזה שלא כדברי רש״י:

גמ׳ אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוסי דאמר זה מחשב וזה עובד לא אמרינן כלומר כשזה שוחט דהיינו עובד אין הבעלים פוסלין שחיטתו בשום מחשבה ודקתני במתני׳ דהשוחט לגוי שחיטתו כשרה ה״ה דאפי׳ לכתחלה אלא דלא מצי למתני שוחטין לגוי דאי הכי הוה משמע דלמשרי למשחט לגוי הוא דאתא דלית ביה משום לפני עור לא תתן מכשול אבל לא שתהא שחיטתו כשרה לכך הוצרך לשנות שחיטתו כשרה אבל אה״נ דאפי׳ לכתחלה:

מתני׳ השוחט לשם הרים וכו׳ מפרש בגמ׳ שחיטתו פסולה לאסור באכילה אבל בהנאה שריא:

ורמינן עלה בגמ׳ פסולה אין זבחי מתים לא כלומר לאסור בהנאה כדין תקרובת ע״ז שאסור כמת ומת אסור בהנאה כדנפקא לן בעבודה זרה מותמת שם מרים וגמר שם שם מעגלה ערופה:

ורמינהו השוחט לשם הרים לשם גבעות לשם מדברות לשם נהרות לשם ימים לשם חמה לשם כוכבים לשם מזלות לשם מיכאל השר הגדול לשם שלשול קטן כלומר לשם דבר גדול שבכל הבריות או אפילו לשם דבר קטן שבכולן הרי אלו זבחי מתים:

ומפרקינן הא דאמר להר הא דאמר לגדא דהר וה״פ דמתניתין בשוחט לשם הר ומש״ה לא מיתסרא בהנאה ולאו במתכוין לע״ז דאי הכי אפי׳ בהנאה מיתסרא אלא בשוחט לשום רפואה או לשום כשפים ודברי הבאי ומשום מראית העין בלחוד הוא ומתסרא באכילה מפני שנראה כמתכוין לע״ז אלא לפי שאין דרכן של גוים לעבוד הרים וגבעות ומדברות לא החמירו לאסרה בהנאה וברייתא דקתני הרי אלו זבחי מתים דמשמע דאפי׳ בהנאה מיתסרא מיתוקמא בדאמר לגדא דהר כלומר לשרו של הר שאפי׳ כששחט לשמו לשם רפואה כיון שדרך הגוים לעבדו עשאוהו מדבריהם כתקרובת ע״ז ממש וכן נראה פי׳ זה מדברי הרמב״ם ז״ל בפרק שני מהלכות שחיטה:

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט