רי"ף על הש"ס/חולין/דף ז עמוד א

<< · רי"ף על הש"ס · חולין · דף ז עמוד א · >>

צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

ולא איפשיטא (בעי רב פפא החליד במיעוט סימנין מהו תיקו ולחומרא עבדינן דאיסורא הוא):

מתני' התיז את הראש בבת אחת פסולה היה שוחט והתיז את הראש בבת אחת אם יש בסכין כמלא צואר כשרה היה שוחט והתיז שני ראשים כאחד אם יש בסכין כמלא צואר אחד כשרה בד"א בזמן שהוליך ולא הביא או שהביא ולא הוליך אבל אם הוליך והביא אפילו כל שהוא ואפי' באזמל כשר:

גמ' התיז את הראש בבת אחת וכו':

פירוש כגון שדקר את הצואר כמו שעושין בסייף או שהניח את הסכין על הצואר ודחקו למטה בתוך הצואר כמו שחותכין את הצנון פסולה שאין זה דרך השחיטה דבעינן הולכה והבאה בשחיטה וליכא:

היה שוחט והתיז את הראש וכו' אם יש בסכין מלא צואר אחד כשרה:

אמר ר' זירא מלא צואר וחוץ לצואר ואסיקנא דבעינן כמלא צואר וחוץ לצואר דהוו להו כשני צוארים וכן הילכתא:

בד"א בזמן שהוליך ולא הביא וכו'.

אמר רב מנשה ובאזמל שאין לו קרנים ואיכא מ"ד ה"מ בעוף שצוארו דק אבל בהמה לא:

מתני' נפלה הסכין ושחטה אפילו שחט כדרכה פסולה שנא' (דברים יב) תזבח ואכלת בשר מה שאתה זובח אתה אוכל:

נפלה הסכין והגביהה נפלו כליו והגביהם השחיז את הסכין ועף ובא חבירו ושחט אם שהה כדי שחיטה אחרת פסולה.

ר"ש אומר אם שהה כדי ביקור:

גמ' טעמא דנפלה הא הפילה הוא כשרה ואע"ג דלא מיכוין הוא לשחיטה ואע"ג דתנינן חדא זימנא וכולן ששחטו ואחרים רואין אותן שחיטתן כשרה דאלמא לא בעינן כוונה לשחיטה איצטריך הכא לאשמעינן נפלה הסכין ושחטה דאי אשמעינן התם גבי חרש שוטה וקטן הוה אמינא התם הוא משום דקא מיכוין לחתיכה בעלמא אבל גבי נפלה דלא מיכוין לחתיכה בעלמא אימא לא צריכא ואי אשמעינן הכא הוה אמינא הכא הוא משום דקא אתי מכח בן דעת אבל התם דלא אתי מכח בן דעת אימא לא קמ"ל:

השחיז את הסכין ועף ובא חבירו ושחט וכו':

מאי כדי שחיטה אחרת שמואל אמר אפילו בהמה לעוף וכן אמר רבי יוחנן אפילו בהמה לעוף ((ד"ת מ"ז) ורב אמר כדי שחיטת בהמה אחרת בהמה לבהמה ועוף לעוף) במערבא אמרי משמיה דר' יוסי ברבי חנינא ((ד"ת מ"ז) אפילו) כדי

רבנו ניסים (הר"ן)

החליד במיעוט סימנין מאי מי אמרי׳ כיון דלא מעכבי בשחיטה כעור דמו וכשרה או דילמא לא דמי דמיעוט סימנין איתנהו בשחיטה הילכך החליד בהן חלדה מיקריא אי נמי דאפי׳ לבי רב נמי מיבעיא ליה מי אמרינן נמי דמספקא להו בתחת העור במיעוט סימנין פשיטא להו דחלדה גמורה היא הואיל ואיתנהו בשחיטה או דילמא אף במיעוט סימנין מספקא להו וסלקא בתיקו ולחומרא וןלפי שיטה זו לא הוצרך הרב אלפסי ז״ל להביאה בהלכות דכיון דתחת העור נקטינן דאסורה מספיקא כל שכן תחת מיעוט הסימנין:

מתני׳ התיז את הראש בבת אחת כאדם המתיז את הדלעת שדוחק את הסכין בכח ופוסק והיינו דרסה:

היה שוחט במשיכה והתיז הראש בהבאה ראשונה עד שלא הספיק להוליך או הוליך תחלה ובמשיכה התיז את הראש עד שלא הספיק להביא:

אם יש בסכין מלא צואר מפרשי׳ בגמ׳ דמלא צור חוץ לצואר קאמר שכל שהוא ארוך כשיעור הזה יש בו כדי לשחוט במשיכה בלא דרסה אבל כל שאינו ארוך כשיעור הזה אין הסימנין נשחטין במשיכה זו בלא דרסה:

אם יש בסכין מלא צואר מפרש בגמ׳ חוץ לשני צוארין דיש ו שיעור ג׳ צוארין והוא הדין לשלשה או ד׳ בהמות דסגי לן במלא צואר אחד חוץ לצואר כולן:

אזמל תער דק קטן מאד וכתב הרמב״ן זכרונו לברכה שאפשר דדוקא בהתיז את הראש הוא דבעינן מלא צואר חוץ לצואר לפי שאי אפשר להתיז הראש כולו אלא בדרסה כל היכאא דליכא בסכין כי האי שעורא אבל בחתיכת סימנין לא בעינן כולי האי דבכל שהוא הן נחתכין ולא מיחוור אלא להתזת שני סימנין קרי התזת הראש וכדאמרי׳ בגמ׳ בריש פרקין מנין לרבות את הראש שכבר הותז והיינו בחתיכת סימנין בלחוד ורישא דמתניתין נמי מוכח הכי דקתני התיז את הראש בבת אחת פסולה והיינו דרסה ממש וכיון שכן ודאי אף על פי שלא חתך אלא סימנין פסולה ואפילו הכי תני לה בלשון התיז את הראש וכן דעת הרשב״א זכרונו לברכה הלכך כל שהביא ולא הוליך או הוליך ולא הביא בעינן חוץ לצואר כמלא צואר ודאמרינן הכא דבשוחט שני ראשים בעינן מלא צואר חוץ לשני צוארים דהיינו שיעור ג׳ צוארין כתבו בתוס׳ שאם אין בו אלא שיעור ב׳ צוארין בלבד האחת כשרה [כגון אם הוליך ולא הביא הפנימית כשרה] שהרי יש לה מלא צואר חוץ לצוארה והחיצונה אסורה ואפשר ששתיהן אסורות דהואיל ושחיטתן כאחת ועל כרחך אי בשניה דרס אף ברא/שונה נמי דרס שהרי בבת אחת ובענין אחד העביר הסכין על שתיהן:

גמ׳ ואסיקנא דבעינן חוץ לצואר כמלא צואר דהוו להו שני צוארין כלומר בשוחט שני ראשים:

שאין לו קרנים רגילים היו לעשות כמין קרנים לאיזמלים הקטנים לנוי על גביהן נוטין לצד ראשו ומתוך שהוא קטן מאד הוא נשמט מן הצואר וכשהוא מוליך ומביא יש לחוש שמא יחלידו הקרנים או ינקבו:

איכא מאן דאמר דהני מילי בעוף וכו׳ דברי רבינו חננאל ז״ל הם ואין להם עיקר בגמרא:

איבעיא לן בגמרא מחטא מאי כלומר מאי דמכשרינן במתניתין אפילו כל שהוא בדזמן שהוליך והביא אי אפילו מחטא הוי בכלל כל שהוא וכשר או לא ומהדרינן דכי האי גוונא פשיטא דפסול דמחטא מבזע בזע כלומר שמתוך שהוא חד כל כך נוקב וקורע ואינו חותך:

אלא מחטא דאושכפי מאי כלומר שהיא רחבה בראשה קצת וקטנה מן האיזמל ורצענין מישרין בה את העור ויש לה בראשה מקום חתך מאי ואתינן למפשטה מדקתני מתניתין אפי׳ כל שהוא ואפי׳ מן באיזמל ודחינן דילמא פירושי קא מפרש מאי כל שהוא איזמל ולא איפשיטא הילכך אזלינן בה לחומרא וכיון דלא ידעינן כמה הוי מקום חתך של איזמל השוחט בסכין קטנה צריך ליזהר ולשער לפי אומד דעתו שכשיוליך ויביא בה שלא ידרוס אבל בקטנה יותר מדאי לא ישחוט דהא במחטא דאושכפי מספקא לן ואזלינן לחומרא:

מתני׳ נפלה סכין ושחטה וכו׳ מה שאתה זובח אתה אוכל דבעינן שחיטה מכח אדם:

נפלה סכין והגביהה ושהה בהגבהה זו:

כליו בגדיו:

השחיז את הסכין אחר שהתחיל לשחוט:

ועף מועף כלומר שנתיגע:

ובא חברו ושחט שגמר השחיטה:

כדי שחיטה אחרת בגמ׳ מפרש לה:

אם שהה כדי ביקור כדי ביקור הסכין אם כשרה לשחוט:

גמ׳ טעמא דנפלה דלא אתי מכח אדם:

הא הפילה הוא כשרה ואף על גב דלא מיכוין לשחיטה והכי קיימא לן ואמרי׳ בגמ׳ דנדה שנאנסה וטבלה בלא כוונה לכ״ע אסורה לאכול בתרומה דטבילת תרומה בעיא כונה אבל אי טהורה לבעלה או לא איפליגו בה רב ורבי יוחנן דרב אמר טהורה לביתה דסבירא ליה דחולין לא בעו כונה ורבי יוחנן סבירא ליה דאף לביתה אינה טהורה ופסק הרמב״ם ז״ל בפ״א מהל׳ מקואות כרב דאמר טהורה לביתה ומסתברא כותיה משום דסוגיין מוכח בגמ׳ דרב נחמן בר יצחק כרב סבירא ליה ועוד דסוגיין בפ׳ אין דורשין כרב דאמר חולין לא בעו כונה ולא מדכרינן התם דרבי יוחנן כלל:

אפי׳ בהמה לעוף קולא היא שנתנו לעוף שיעור שחיטת בהמה לשהייתו:

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט