רי"ף על הש"ס/גיטין/דף נ עמוד ב

<< · רי"ף על הש"ס · גיטין · דף נ עמוד ב · >>

צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

רב אשי כל קלא דבתר נישואין לא חיישינן ליה הא דבתר אירוסין חיישינן ליה רב חביבא אמר אפילו לבתר אירוסין נמי לא חיישינן ליה והילכתא לא חיישינן ליה:

א"ר ירמיה בר אבא שלחו מבי רב לשמואל ילמדנו רבינו (גי' ד"ת יצא עליה קול מראשון ובא אחר) יצא קול ובא אחר וקידשה קידושי מעליא מהו שלח להו תצא והעמידו דבר על בוריו והודיעני מאי היא דאי מיגליא מילתא דקידושי קמא קידושי מעליא נינהו לא צריכה גט משני. לא מצאו דבר על בוריו מהו אמר רב הונא מגרש ראשון ונושא שני אבל מגרש שני ונושא ראשון לא מ"ט אתי למימר מחזיר גרושתו מן האירוסין רב שישא בריה דרב אידי אמר אף מגרש שני ונושא ראשון מ"ט אמרי עיינו רבנן בקידושיה וקידושי טעות הוו. יצא עליה קול מזה ומזה מהו אמר רב פפא אף זו מגרש ראשון ונושא שני אמימר אמר מותרת לשניהן והלכתא מותרת לשניהן. (לשון הרי"ף ) ומדאמר רב פפא אף זו מגרש ראשון ונושא שני שמעינן דהך קמייתא נמי הכין היא ולאו כדקאמר רב שישא בריה דרב אידי:

מתני' בית שמאי אומרים לא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה ערות דבר שנאמר דברים כד כי מצא בה ערות דבר ובית הלל אומרים אפי' הקדיחה תבשילו שנאמר כי מצא בה (בד"ס הגי' כי מצא בה דבר) ערות דבר ר"ע אומר אפי' מצא אחרת נאה הימנה שנאמר שם והיה אם לא תמצא חן בעיניו׃

גמ' א"ל רב פפא לרבא לא מצא בה לא דבר ולא ערוה מהו א"ל מדגלי רחמנא גבי אונס שם כב לא יוכל לשלחה כל ימיו׃ בעמוד והחזיר קאי מכלל דהכא מאי דעבד עבד. ש"מ דהיכא דלא מצא בה לא דבר ולא ערוה לכתחלה לא יגרש א"ל רב משרשיא לרבא חישב בלבו לגרשה ויושבת תחתיו ומשמשתו מהו קרי עליה משלי אל תחרוש על רעך רעה וגו' תניא היה ר"מ אומר כשם שהרעות במאכל כך הרעות בנשים יש לך אדם שזבוב נופל לתוך כוסו וזורקו ואינו שותהו וזו היא מדת פפוס בן יהודה שנועל דלת בפני אשתו ויוצא ויש לך אדם שזבוב נופל לתוך כוסו וזורקו ושותהו זו היא מדת כל אדם שרואה את אשתו מדברת עם כל שכניה ועם קרוביה ומניחה ויש לך אדם שזבוב נופל לתוך התמחוי מוצצו ואוכלו וזו היא מרת אדם רע שרואה את אשתו יוצאת וראשה פרוע ופרומה משני צדדיה ורוחצת עם בני אדם עם בני אדם סלקא דעתך אלא במקום שבני אדם רוחצין ואינו חושש זו מצוה מן התורה לגרשה שנאמר דברים כד כי מצא בה ערות דבר וכתיב ויצאה מביתו

רבנו ניסים (הר"ן)

זמן לא מצאו ולא ידעו מי שמעיד להם בדבר הברור אין חוששין לו כך פירש רש״י ז״ל ועיקר הוא ואם תאמר כל שלא הוחזק ממש יחזקו אותו עכשיו ויבדקו עליו ושמא אם נשאת קודם בדיקה אין בודקין אחר נשואין והטעם לכל אלו שהרבה אומרים פלוני שמע מפלוני והם אומרים שמענו מ פלוני ופלוני שהלכו להם למדינת הים ואילו יבאו לבית דין ויחקרו יאמרו לא שמענו ולא ראינו:

כל קלא דבתר נישואין לא חיישינן ליה נישאת היום ואחר כך יצא הקול שהיום הזה נתקדשה לאחר קודם נישואיה לא חיישינן לאוסרה על בעלה ולא להצריכה גט מפני הקול שאם אתה מצריכה גט נמצאת אסורה על זה ומחזקת לקלא ונמצא זה בועל אשת איש וקי״ל דכשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל:

הא דבתר אירוסין חיישינן ליה ומגרש ראשון ונושא שני:

לא חיישינן ליה ואינה צריכה גט הימנו:

יצא עליה קול מראשון ובא אחר וקדשה קדושי מעליא בעדים:

והעמידו דבר על בוריו היו בודקין אחר הקול להעמיד דבר על אמתתו אם הוא אמת או שקר והודיעוני עיקרו של דבר:

מאי היא למה הזקיקם להעמיד דבר על בוריו:

לא צריכה גט משני דלא כרב הונא דאמר אשת איש שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר אפי׳ שלא בפני הבעל מקודשת כלומר להצריכה גט דאיכא למיחש דאי לאו דראשון גרשה לא היתה מקבלת קדושין מאחר זהו דעת הרי״ף זכרונו לברכה לדחותה לרב הונא וכן דעת הרמב״ם זכרונו לברכה בפרק רביעי מהלכות אישות והרמב״ן חושש לה להחמיר כמו שכתבתי בפרק ב׳ דכתובות ומכל מקום אם קבלה קדושין מאחר בפני בעלה הכל מודים דמקודשת דהויא לה כרב המנונא דאמר דהאשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת והכי מוכח בגמרא:

מגרש ראשון ונושא שני אם ירצה:

אתו למימר מחזיר גרושתו מן האירוסין דאמרינן על ידי שגרשה ראשון תחלה קידש ועכשיו חוזר ומחזירה:

עיינו רבנן בקדושי שני דלאו קדושי נינהו מפני שהיתה מקודשת לראשון ולא יאמרו מקודשת היתה לשני שגירשה ראשון תחלה שהכל לא ידעו בגט שהצרכנוה משני:

יצא עליה קול מזה ואחר כך מזה שלא קדשה בפנינו קדושי תורה אלא קול יצא שקדשה אחר הראשון:

אף בזו מגרש הראשון ולא יגרש שני וישא ראשון ואע״ג דקלא בעלמא הוו הנך קדושי חיישינן דלא לימרו גירש ראשון תחלה וקדיש שני ועכשיו חוזרת לראשון גרושה שנתארסה:

מותרת לשניהם כלומר אף מגרש שני ונושא ראשון ואפי׳ רב הונא מודה בהא:

והלכתא מותרת לשניהם כתבו בתוספות שמעשה בא לפני רבינו תם זכרונו לברכה שיצא על גט קול פיסול ונתנו גט שני מפני הלעז ולא הצריכה רבינו תם זכרונו לברכה להמתין ג׳ חדשים מזמן גט שני כיון שהראשון היה כשר ולא היה גט שני אלא מפני חשש לעז בעלמא והביא ראיה מכאן דאמרינן הכא מותרת לשניהם דאף על גב דדמי למחזיר גרושתו מן האירוסין כיון שאין כאן אלא קול בעלמא לא החמירו ואומר רבינו יצחק זכרונו לברכה דאינה ראיה דשאני הכא דהוי קול מזה ומזה ואינה דומה כל כך למחזיר גרושתו מן האירוסין אבל בקול אחד יש להחמיר כדאמרינן לעיל בשלא מצאו דבר על בוריו שלא יגרש שני וישא ראשון אף על גב דקדושי ראשון לא היו אלא קול בעלמא אפילו הכי החמירו לפי שקידושי שני היו קדושי תורה ודמי טפי למחזיר גרושתו מן האירוסין:

מתני׳ אפי׳ הקדיחה לו תבשילו שרפה או על ידי האור או במלח כמו כי אש קדחה:

ערות דבר לב״ה משמע להו או ערוה או שאר דבר ואיצטריך ערות לומר שאפי׳ יצאה משום ערוה מותרת לינשא לאחר כדכתיב והיתה לאיש אחר ויצטריך דבר לומר שאפי׳ משום דבר רשאי לגרשה הכי איתא בגמרא:

שנאמר והיה אם לא תמצא חן בעיניו מפרשינן בגמרא רבי עקיבא סבר והיה אם לא תמצא חן בעיניו אי נמי מצא בה ערות דבר:

גמ׳ לא מצא בה לא ערוה ולא דבר לבית הלל וגירשה:

מהו מי כייפינן ליה לאהדורי או לא:

גבי אונס נערה בתולה:

לא יוכל לשלחה כל ימיו ואמרי׳ במס׳ מכות דהאי כל ימיו קרא יתירא הוא ובא ללמדך לא יוכל לשלחה ואם שלחה לא יהא בשלוחה כל ימיו שבית דין היו כופין אותו להחזירה ואינו לוקה על שלוחה שניתקו הכתוב לעשה בעמוד והחזיר מכלל דכל המגרשין אינם בעמוד והחזיר דאם כן למה לי לגלויי בהאי:

כשם שדעות במאכל דעות בני אדם חלוקות באסטניסות של מאכל ומשתה יש שהוא איסטניס וקץ במאכל מחמת מיאוס מועט ויש שאינו איסטניס כל כך ויש שאינו איסטניס כלל כך דעות בני אדם חלוקות בפריצות יש שמקפיד על פריצות מעט ויש שאינו מקפיד כל כך ויש שאינו מקפיד כלל:

פפוס בן יהודה שנועל דלת בפני אשתו ויוצא כשיוצא מביתו נועל דלת בפניה שלא תדבר עם כל אדם ומדה שאינה הוגנת היא שמתוך כך איבה נכנסת ביניהם:

ופרוטה משני צדדיה אצל אצילי ידיה כדרך אדומיות שבצרפת שבשרן נראה מצדיהן:

עם בני אדם ס״ד פרש״י ז״ל אם כן רגלים לדבר שזונה היא ואסורה לו וחובה לגרשה ולא מצוה והקשו בתוספות דיוצאה וראשה פרוע נמי חובה לגרשה דבעיין היא בסוטה אי עברת על דת יהודית מותר לקיימה או לא ולא איפשיטא ואמאי לא פריך נמי עלה ויש לומר דכיון דבעיין בסוטה לא הויא אלא מדרבנן קאמר שפיר דמצוה לגרשה אבל זו חובה לגרשה מן התורה ויש לפרש רוחצת עם בני אדם ס״ד אפי׳ אדם רע אינו סובל זה מאשתו אי נמי אפי׳ קלה שבקלות אינו עושה כן

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט