רי"ף על הש"ס/בבא מציעא/דף סו עמוד ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · רי"ף על הש"ס · בבא מציעא · דף סו עמוד ב· >>
Hebrewbooks-LOGO.png צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

שיתא ולמארי ארעא שיתא ואי בעי שתלא לאיסתלוקי שקיל אריסא דנחית בדוכתיה תילתא דאינון ד' סילעי פשו ליה מתריסר סילעי תמניא שקיל מארי ארעא מינייהו שיתא סילעי דאינון מנאתא דיליה פשו ליה תרי סילעי דאינון ריבעא דתמניא ודנקא דתריסר שקיל להו שתלא והיינו דקא אמרי ריבעא דהוא דנקא כי היכי דלא ליפסוד בעה"ב ממנאתא דיליה כלום ההוא גברא דמשכן פרדיסא לחבריה לעשר שנין קש לחמש שנין אביי אמר הואיל ובזמנו קש פירא הוי רבא אמר אפילו הכי קרנא הוי וילקח בו קרקע והוא אוכל פירות דלא מכלינן קרנא והלכתא כרבא ההוא שטרא דהוה כתיב ביה שנין סתמא מלוה אומר שלש ולוה אומר שתים וקדם המלוה ואכל את הפירות מי נאמן רב יהודה אומר קרקע בחזקת בעליה קיימא ורב כהנא אמר פירות בחזקת אוכליהן והלכתא כוותיה דרב כהנא דאמר פירות בחזקת אוכליהן והא קיי"ל כוותיה דרב נחמן דאמר בפרק השואל (דף קב:) קרקע בחזקת בעליה קיימא ואע"פ שבא בסוף החדש כולו למשכיר התם לאו מילתא דעבידא לאיגלויי היא הכא מלתא דעבידא לאיגלויי היא ואטרוחי בי דינא תרי זימני לא מטרחינן מלוה אומר חמש ולוה אומר שלש אמר ליה הבא שטרך א"ל אירכס לי אמר רב יהודה מלוה נאמן דאי בעי אמר לקוחה היא בידי א"ל רבינא לרב אשי אלא מעתה הני משכנתא דסורא דכתבי הכי במשלם שנין אלין תיפוק ארעא דא בלא כסף היכא דכבשיה לשטר משכנתא וא"ל לקוחה היא בידי ה"נ דמהימן

נימוקי יוסף

ההוא גברא דמשכן פרדיסא כו'. משכנתא דסורא היא א"נ בנכיתא:

קש. הזקין בזמנו מרוב שניו:

פירא. כיון דקש בזמניה עצים שלו היינו פירותיו ויטלם המלוה ומודה אביי דאם הזקין שלא בזמנו כיון דלאו אורחיה בהכי לאו פירא הוי ולאו אדעתא דהכי נחת:

קרנא הוי וכו'. והא דקי"ל כשמואל [דף עט.] גבי שוכר חמור ומתה בחצי הדרך שאם יש בדמיו לשכור שישכור דמשמע דמכלינן קרנא כבר תירץ שם הריא"ף ז"ל דהתם נמי אם יש בדמיו ליקח לא ישכור משום דלא מכלינן קרנא ובשאין בדמיו ליקח הוא דקאמר:

תוספתא [פ"ט] המקבל שדה מחברו ליטע עד אימתי חייב ליטפל בנטיעות עד כדי שיחלו רבן שמעון בן גמליאל אומר בתאנים עד שיעכבו את המחרישה המקבל כרם מחבירו חייב ליטפל בה עד שיעשו יין . צבור פשתן עד שיעשו קרצין חולק ונותן לו זה מכניס חלקו לעיר וזה מכניס חלקו לעיר. המקבל תאנים מחבירו מקום שנהגו לעשות קציעות עושה אותם קציעות מקום שנהגו לעשותם גרוגרות דבלה עושה אותם דבלה ואין משנין ממנהג המדינה המקבל שדה ירק מחבירו מקום שנהגו למכור בשוק מוכר בשוק בשדה מוכר בשדה ואין משנין ממנהג המדינה:

ההוא שטרא. שטר משכנתא דסורא במשלם שניא אלין תפוק ארעא דא ולא פירש בו מנין השנים:

וקדם. מקמיה דנתבעי בדינא:

קרקע בחזקת בעליה וכו'. אע"ג דלא תובעו עד לאחר אכילת פירות אנן בתר קרקע אזלינן וכי מספקא לן שנה זו של מי אוקים ארעא בחזקת מרה ושלא כדין אכלינהו לפירי:

בחזקת אוכליהם וכו'. כיון דקדים אכלינהו ואתי לאפוקי מיניה נייתי ראיה דלאו שלש הוה דבתר פירות אזלינן:

כר"נ. גבי שוכר מרחץ בשנים עשר זהובים לשנה בדינר זהב לחדש פרק השואל (דף קב:) ואפילו בא בסוף החדש אמרינן כולו למשכיר אם נתעברה השנה:

והא דלא מסייעינן ללוה מלישנא דשטרא דמשמע שתים דכתיב ביה שנין סתמא כדאמרינן פ"ק (דף ד:) גבי סלעים דינרין משום דכיון שהניחו לוה למלוה לאכול פירות של שנה שלישית איתרע ליה סהדותא דשטרא זהו דעת הרנב"ר ז"ל:

מילתא דעבידא לאגלויי. כלומר ודאי בתר קרקע אית לן למיזל ומיהו ה"מ בספק שאין עומד להתברר לעולם כי ההוא דמספקא לן ביה אי תפוס לשון ראשון או לשון אחרון אבל הכא עבידא לגלויי סוף יבואו עדי השטר ויעידו:

ואטרוחי. שמא הדין עם המלוה ואם נוציאה מידו צריכין אנו לחזור לגבותה מיד הלוה לאחר זמן:

אמר המחבר כתבו בשם הרא"ש ז"ל דכיון דקי"ל דקרקע בחזקת בעליה עומדת ואין אנו מניחין פירות ביד המלוה אלא מפני טורח ב"ד אם מתו העדים ונשתקע הדבר מפי אחרים ויראה לדיינים שלא יוכל עוד הלוה לברר דבריו מוציאין הפירות מיד המלוה ע"כ:

מלוה אומר חמש וכו'. מילתא אחריתי היא ולא קאי להא דכתב ביה שנין סתמא אלא מלוה ולוה שבאו לדין מלוה אומר לחמש שנים משכנת לי ואין השטר לפנינו ולוה אומר לשלש וכבר אכלת שלש שנים:

דאי בעי אמר. מיגו דאי בעי אומר לקוחה היא בידי לעולם ואכלתיה שני חזקה ואבד השטר ממני כן פרש"י ז"ל וכ"כ הרנב"ר ז"ל דכי אמרינן דמהימן דוקא כגון דליכא סהדי דמעיקרא שירד בה בתורת משכונא [אבל איתנהו לסהדי דמעיקרא שירד בה בתורת משכונא] אפי' ידענו שדר בה שלש שנים לאחר שעבר זמן המשכונה אינו נאמן דכללא הוא דכל יורד ברשות שאין לו חזקה וכמו שכתבתי למעלה בפרק המפקיד [סי' שלד] בההיא דאין מחזיקין בנכסי קטן ואפילו הגדיל שאפילו החזיק בה שלש שנים משהגדיל אין לו חזקה והיינו טעמא דאריס והיינו טעמא דאומן שאין להם חזקה וטעמא דמילתא משום דהוה ליה כמאן דאיכא עדי פקדון וראה דאפילו אחר דלאו אומן לא מהימן כדאיתא בפרק חזקת הבתים (דף מו.) עכ"ל אבל הרשב"א ז"ל כתב אם החזיק שלש שנים אחר עבור זמן המשכונה הויא חזקה דע"כ לא אמרו [דהיכא] דאיכא עדים וראיה אפילו אחר אין לו חזקה אלא בחזקת מטלטלין שהיא לאלתר אבל בחזקת שלש לא דחזקה אין אדם מניח עבדו וצאנו ביד אחר שלש שנים ועובדין את אחרים ואחרים אוכלין את גיזתן וחלבן כל אותו הזמן ולא אמרינן בגודרות ואומן שאין להם חזקה אלא בלאלתר ואריס ושותף שאין להם חזקה לעולם התם לפי שאדם עשוי להניחם בידם כן לעולם שאם לא היו אלו הוה צריך נמי לאריס אחר או לשותף אחר:

ה"נ דמהימן. לאו בתמיה קאמר דודאי ליכא מאן דפליג דאי אמר מעיקרא לקוחה היא בידי שהיה נאמן אלא בניחותא קאמר ודאי הכי הוא דמהימן הני משכנתא דסורא היכי תקנינהו רבנן ולא חשו לה להאיך פסידא דבשלמא שאר משכנתא אינשי הוא דעבדי להו אבל היאך אפשר שלא יהא מתוקן האי דתקון רבנן: