רי"ף על הש"ס/בבא מציעא/דף מז עמוד א
אתא נהרא פסידא דבעה"ב ואמר רבא האי מאן דאגר אגירי לעיבידתיה ושלים עיבידתא בפלגא דיומא אי אית ליה עיבידתא אחריתי דניחא מינה א"נ דכותה גי' גמ' מפקיר להו דקשה מינה לא מפקיד להו ונותן להם שכרן משלם ואמאי ניתיב להו כפועל בטל באוכלסי דמחוזא וכו'.
וכן איתא בס"י עבדי קשיא מינה לא עבדי (גי' ד"ת) אבל נותן להן שכרן כפועל בטל ואי אוכלוסי דמחוזא דאי לא עבדי חלשי נותן להן שכרן משלם:
תוספתא השוכר את הפועל להביא שליחות ממקום למקום והלך ולא הביא נותן לו שכרו משלם השוכר את הפועל להביא לו קנים ודורקנים לכרם והלך ולא הביא נותן לו שכרו משלם השוכר את הפועל להביא ענבים ותפוחים ודורמסקין לחולה הלך ומצאו שמת או שהבריא לא יאמר לו טול מה שהבאת בשכרך אלא נותן לו שכרו משלם:
אמר רב הלכה כר' דוסא דאמר קבלן ידו על התחתונה שאם חזר בו שמין לו את מה שעתיד לעשות ודוקא קבלן אבל פועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום ושמין לו (כ"ה בכל דפו"י) מה שעשה מ"ט דכתיב ויקרא כה כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים והני מילי בדבר שאינו אבד אבל בדבר האבד לא שנא פועל ול"ש קבלן לא מצו למיהדר בהו אלא היכא דאניסי אבל בדלא אניסי ואין שם פועלין לשכור שוכר עליהן או מטען דתניא השוכר את הפועל ולחצי היום שמע שמת לו מת או שאחזתו חמה אם שכיר הוא נותן לו שכרו ואם קבלן הוא נותן לו קבלנותו ודייקינן מינה טעמא דאניס הא לא אניס לא מצו הדרי בהו ואוקמא רב נחמן בר יצחק בדבד האבד ודברי הכל שמעינן מינה דבדבר האבד אפילו פועל אינו יכול לחזור בו:
שוכר עליהן או מטען:
ועד כמה א"ר נחמן עד כדי שכרן איתיביה רבא לרב נחמן עד ארבעים וחמשים זוז א"ל כי תניא ההיא שבאת חבילה לידו אבל לא באת חבילה לידו אינו שוכר עליהן אלא עד כדי שכרן ואם שכר ביותר נותן משלו:
מתני' השוכר את האומנין וחזרו בהן ידן על התחתונה ואם בעה"ב חזר בו ידו על התחתונה
רש"י (ליקוטים)
המאור הגדול
השגות הראב"ד
מלחמות ה' (לרמב"ן)
שלטי הגיבורים
חידושי אנשי שם
הגהות והערות
עין משפט
הגהות הב"ח
הגהות הב"ח על הרי"ף (בעל ה"בית חדש" על הטור)
הגהות חו"י
הגהות חו"י על הרי"ף (חוות יאיר)
הגהות מא"י
הגהות מא"י על הרי"ף (מעשה אילפס)