רי"ף על הש"ס/בבא מציעא/דף כ עמוד ב
צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריאסבירא לן דאומדין אותו אם היה יכול להציל חייב ואם לאו פטור ודקא מוקי לה אביי דעל בעידן דעיילין אינשי וקא מוקים לה רבה דשמע קול אריא ועאל שינויא הוא ולא סמכינן אשינויא אלא בין דעל בעידנא דעיילין אינשי בין בעידן דלא עיילין אינשי אי הוה יכול להציל אפילו על ידי רועים ומקלות חייב ואם לאו פטור:
מתני' אמר לשנים גזלתי את אחד מכם מנה ואיני יודע איזה הוא אביו של אחד מכם הפקיד אצלי מנה ואיני יודע איזה הוא נותן לזה מנה ולזה מנה שהודה מפי עצמו:
שנים שהפקידו אצל אחד זה מנה וזה מאתים זה אומר מאתים שלי וזה אומר מאתים שלי נותן לזה מנה ולזה מנה והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו א"ר יוסי א"כ מה הפסיד הרמאי אלא הכל יהא מונח עד שיבא אליהו :
גמ' דייקינן מדקתני שהודה מפי עצמו מכלל דאינהו לא קא תבעי ליה אלא בבא לצאת ידי שמים עסקינן ומשום הכי נותן לזה מנה ולזה מנה דמדינא ליכא עליה לשלומי אלא חד מנה אבל היכא דקא תבעי ליה אינהו וכל חד מינייהו אמר לדידי גזל משתבע כל חד מינייהו בגזילה דגזליה לדידיה ושקיל מיניה מנה דתנן גזל אחד מה' בני אדם ואינו יודע איזה מהן גזל וכל אחד ואחד אומר אותי גזל מניח גזילה ביניהן ומסתלק דברי ר' טרפון רע"א לא זו דרך מוציאתו מידי עבירה עד שישלם גזלה לכל אחד ואחד וקיי"ל הלכה כר"ע מחבירו ואע"ג דקיי"ל מספיקא לא מפקינן ממונא אלא אמרינן אוקי ממונא בחזקת מאריה כדאמרינן מנה לי בידך והלה אומר איני יודע רב נחמן ור' יוחנן אמרי פטור וקיי"ל כוותייהו הבא היינו טעמא דחייב דקנסא קנסוה רבנן משום דעבד איסורא כדאמרינן עליה בגמ' (דף קיח:) קידש קתני בעל לא קתני גזל קתני לקח לא קתני ואמרינן מאי קידש קידש בביאה להודיעך כחו דר' עקיבא דאע"ג דלא עבד אלא איסורא דרבנן קניס ונותן כתובה לכל אחת ואחת וכ"ש גזל דעבד איסורא דאורייתא דקניס ליה ומשלם גזלה לכל אחד ואחד אבל לקח מקח מה' בני אדם ואינו יודע מאיזה מהם לקח דלא קא עבד איסורא בין לר' טרפון בין לר' עקיבא נותן דמי מקח ביניהן ומסתלק ובהכי סלקא שמעתא התם וההיא דקתני הכא אביו של אחד מכם הפקיד אצלי מנה ואיני יודע איזה הוא נותן לזה מנה ולזה מנה דאלמא מספיקא מפקינן ממונא רמינן עלה הא דקתני סיפא שנים שהפקידו אצל אחד זה מנה וזה מאתים זה אומר מאתים שלי וזה אומר מאתים שלי נותן לזה מנה ולזה מנה והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו דאלמא מספיקא לא מפקינן ממונא ופריק רבא האי דקתני רישא נותן לזה מנה ולזה מנה שנמצא מפסיד מנה משלו משום פשיעותא דיליה הוא דהוה ליה למכתב שמא דגברא דאפקיד גביה כי היכי דלא ליחליף
מתני' אמר לשנים. שהודה מפי עצמו. דייקינן בגמרא מדנקט האי לישנא דמתני' מיירי באין לו תובעין אלא שהוא בא לצאת ידי שמים ומש"ה תנן נותן לזה מנה ולזה מנה דבלאו הכי לא יצא ידי שמים דאם היה מונח עד שיבא אליהו היה מפסיד הנפקד או הנגזל ומיהו דוקא היכא דגזל דעבד איסורא ודאי אי נמי נטל הפקדון מאחד לבד דהוה יכול לדעת מי הוא והוה ליה למידק שיזכור או בסימן או בענין אחר וכי לא דייק פשע אבל היכא שאינו ברור לו שגזל או שאינו ברור לו אם נטל פקדון כלל דהשתא לפי דעתו שמסופק אם נטל לא שייך למימר ה"ל למידק דשמא לא נטל מידי פטור הוא אפילו בבא לצאת ידי שמים וראיה דתנן פרק הגוזל בתרא (דף קיח.) אמר איני יודע אם גזלתיך ואם הפקדת אצלי פטור ואוקימנא לה אפילו בבא לצאת ידי שמים ומיהו הני מילי היכא שהוא מסופק בעיקר חיובו אם נתחייב כלל אם לאו אבל היכא שהוא יודע שנתחייב ואינו יודע אם נפטר מחיובו אם לאו בכה"ג אפילו כי לא תבעו ליה נמי חייב בבא לצאת ידי שמים והיינו דתנן התם הפקדת אצלי ואיני יודע אם החזרתי לך אם לא החזרתי חייב לשלם ואוקימנא לה בגמרא התם בבא לצאת ידי שמים:
והשאר יהא מונח וכו'. אע"ג דהך סיפא מיירי בדתבעי ליה אלא שמיירי בבא לצאת ידי שמים כמו רישא מ"מ פטור ואע"פ שהוא טוען שמא והלה טוען ברי וטעמא משום דלא פשע בהו מידי ואינהו נינהו דאפסידו אנפשייהו שהפקידו שניהם אצלו בכרך אחד וכדאיתא בגמרא דבכה"ג לא ה"ל למידק וכיון דקים ליה נמי בנפשיה דלא מעכב מדידהו כלום שהוא יודע שאין בידו אלא ג' מאות והוא רוצה ליתן אותם אלא שאינו יודע למי יתנם פטור ולא דמי לההיא דאמרי' סוף פ' הגוזל בתרא [בסי' רכו] מנה לי בידך והלה אומר איני יודע חייב ומוקמינן לה בבא לצאת ידי שמים דאי לאו הכי הא קיימא לן כר"נ דאמר פטור ואע"פ דהתם נמי לא פשע דלא הו"ל למידק ומשום דהוה ברי ושמא דשאני התם שיש לו לחשוב שזה שטוענו ברי אומר אמת והוא שכח וראיה לדבר דכל כה"ג דאינו מעכב משל אחרים כלום כל היכא דלא ה"ל למידק אפילו בדיני שמים פטור ואע"פ שהלה תובעו בברי והוא שמא כדאמרינן פרק הגוזל קמא (דף קג:) מעשה בחסיד א' שלקח מקח מן השוק מחמשה בני אדם ובא מעשה לפני ר"ט ואמר מניח דמי מקח ביניהם ומסתלק ובודאי אותו חסיד בא לצאת ידי שמים היה ומסתמא נמי תבעי ליה דסתם מקח תובעין יש לו דלפי שעה רוצים הדמים ונמצא דלא ה"ל למידק דדוקא בפקדון איכא למימר הכי שמפקידין אותו בידו לזמן רב ורבי עקיבא נמי הוה מודה לרבי טרפון בהא דהא לא פליגי בבא לצאת ידי שמים:
מה הפסיד הרמאי. אם כן לא יודה על האמת לעולם:
ולית הלכתא כוותיה. דיחיד הוא ופליג עם רבנן:
מתוך הגדול. כלומר ימכרו אותו ונותן ממנו דמי הקטן לשני ולא חיישינן לפסידא דבעל הכלי שמפסיד דאינו חוזר לו בעינו ורש"י ז"ל לא פירש כן:
גמ' אלמא מספיקא מפקינן . דקתני נותן לזה מנה ולזה מנה ולא אמרינן כשזה אומר איני יודע אם לך אם לחברך אוקי ממונא בחזקת נתבע זה ויהא מונח הדין עד שיבא אליהו:
רישא. דחד גברא הפקיד אצלו ה"ל כשנים שהפקידו אצלו בשתי כריכות דהו"ל למידק ומי מפקיד אצלו מנה ומי מפקיד אצלו מאתים ואפי' באו שניהם יחד:
רש"י (ליקוטים)
המאור הגדול
השגות הראב"ד
מלחמות ה' (לרמב"ן)
שלטי הגיבורים
חידושי אנשי שם
הגהות והערות
עין משפט
הגהות הב"ח
הגהות הב"ח על הרי"ף (בעל ה"בית חדש" על הטור)
הגהות חו"י
הגהות חו"י על הרי"ף (חוות יאיר)
הגהות מא"י
הגהות מא"י על הרי"ף (מעשה אילפס)