רי"ף על הש"ס/בבא מציעא/דף כח עמוד ב
צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריאבמוריקא למקניא לאפוקי מדלוי דאמר בכליו של מקנה למקניא ולא לאקנויי ביה רב פפא אמר למעוטי מטבע רב זביד ואיתימא רב אשי למעוטי איסורי הנאה איכא דאמרי ביה א"ר פפא למעוטי מטבע דכשר א"ר זביד ואיתימא רב אשי למעוטי איסורי הנאה אבל מוריקא לא צריך:
מתני' כיצד משך ממנו פירות ולא נתן לו מעות אינו יכול לחזור בו נתן לו מעות ולא משך ממנו פירות יכול לחזור בו אבל אמרו חכמים מי שפרע מדור המבול (בדפו"י הגי' הוא עתיד ליפרע) יפרע ממי שאינו עומד בדיבורו ר"ש אומר כל שהכסף בידו ידו על העליונה:
גמ' א"ר יוחנן דבר תורה מעות קונות אם גופו קונה ממונו לא כ"ש ומה טעם אמרו משיכה קונה גזרה שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעלייה סוף סוף לאשלומי בעי אלא גזרה דלמא נפלה דליקה באונס דאי מוקמת ליה ברשותיה מסר נפשיה וטרח ומציל ואי לא לא טרח ומציל ושמעינן מהא דכמה דלא משכיה לוקח לזבינא ואיתניס דלמוכר איתניס ואית ליה ללוקח למימר תן לי את מקחי או תן לי את מעותי ואם היתה עלייתו של לוקח מושכרת למוכר אין הלוקח יכול לחזור בו ואי איתניסו איתניסו ליה טעמא מאי תקינו רבנן משיכה קונה שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעלייה הכא ברשותא דלוקח נינהו אי נפלה ליה דליקה באונס איהו טרח ומציל להו ואע"ג דה"מ לר"ש אינון (עי' בש"ס (דף מט:)) מדר"ש נשמע לרבנן תניא רש"א אע"פ שאמרו טלית קונה דינר זהב ואין דינר זהב קונה טלית מ"מ כך הלכה אבל אמרו מי שפרע מאנשי דור המבול ומאנשי דור הפלגה ומאנשי סדום ועמורה וממצרים שטבעו בים הוא יפרע ממי שאינו עומד בדיבורו והנושא ונותן בדברים לא קנה והחוזר בו אין רוח חכמים נוחה הימנו אמר רבא אין לנו עליו אלא אין רוח חכמים נוחה הימנו ודוקא דברים בלא מעות אבל דברים ומעות קאי
במוריקא. פרש"י ז"ל כלי העשוי מגללי בקר וי"מ עביט של מימי רגלים:
לאפוקי מדלוי. למקניא משמע לקנות ולא משמע להקנות:
ביה. למעוטי מטבע. זה סיוע למה שפירשנו לעיל דמטבע אינו בכלל פירות דפירות כבר נתמעטו ממנא:
מתני' כיצד. הוא פירושא דמתניתין דלעיל דאמר דזהב ונחשת קונים כסף וכסף אינו קונה אותם ומפרש משום שאלו פירות לגבי כסף ובפירות עושין המשיכה:
עתיד ליפרע וכו'. מפרש בגמרא דדוקא בדברים ומעות עומד במי שפרע:
כל שהכסף בידו. דהיינו מוכר אבל לוקח אינו יכול לחזור ולית הלכתא כוותיה כדאיתא בגמ':
גמ' דבר תורה. לאו מקרא יליף אלא מסברא בעלמא דבדין הוא שיהיו קונות כיון שרוב הקנינים נעשים בכסף אבל ליכא למימר דיליף מק"ו דגופו קנוי בכסף דאיכא למיפרך עובד כוכבים יוכיח שאע"פ שגופו בכסף ממונו דוקא במשיכה כדאיתא פ"ב דבכורות (דף יג.) וגם ליכא למילף מהקדש דכתיב ונתן הכסף וקם לו דהדיוט מהקדש לא גמרינן:
כך תקנו משיכה בלקוחות. פירש רש"י דכ"ש דכי מוקמת חזרה נמי ברשות לוקח מסר נפשיה מוכר וטרח ומציל דאם שמא ישרפו יאמר לו הלוקח חוזרני בי אע"פ שנתן לו המעות וכן כתב הרי"ף ז"ל בהלכות דכל כמה דלא משכיה לוקח לזביני ואיתניס דלמוכר איתניס ומשנה שלימה שנינו נמי בפרק אותו ואת בנו (דף פג.) בד' פרקים משחיטין וכו' לפיכך אם מת מת ללוקח ומקשינן והא לא משך ומפרקינן כדר' יוחנן דאמר דבר תורה מעות קונות ובארבע פרקים הללו העמידו דבריהם על דין תורה וקתני סיפא נמי בהדיא אבל בשאר ימות השנה אינו כן לפיכך אם מת מת למוכר אלמא דכל כמה דלא משכיה לוקח לזבוני ואיתניס למוכר איתניס וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהלכות מכירה וכן דעת ר"ח ז"ל ועוד כתב רבינו האי גאון ז"ל בספר המקח בשער י"ג דכשחוזר בו הלוקח מחמת שנאנסו אינו מקבל עליו מי שפרע דליכא מי שפרע אלא היכא שהמוכר מעמיד לו מקחו ולוקח אינו רוצה לקבלו משום זילא אבל היכא שנאנס דלא שקיל מידי לא ואמרו משמיה של רבינו האי ז"ל דדוקא בשהגיע האונס אבל אי חוזר בו מחמת פחד אונס כההוא [דף מט:] דיהב זוזי אחמרא והדר ביה מחמת דבעי למינסביה בי פרזק רופילא מקבל עליה מי שפרע אע"ג שלא הוזכר עלה בגמ' דטעמא דלא הוזכר הוי משום שלא שאלו מזה כלום אבל אין ה"נ דאיכא מי שפרע וכן אשכחן [שם ע"א] גבי ההוא דיהיב זוזי אשומשמי שלא הוזכר מי שפרע אלא כששאלו רבנן לרבא והשיב אין ה"נ וכן כתב ר"ח ז"ל גבי ההוא דזבן חמרא וכן דעת הגאונים ז"ל אע"פ שלא כתבו כן ר"ת והראב"ד ז"ל כן העלה הרנב"ר ז"ל בחידושיו:
תקנו משיכה. ר' יוחנן דלית ליה משיכה מן התורה דריש קרא דכי תמכרו ממכר או קנה מיד אל תונו כדתניא אין לי אלא נתאנה מוכר נתאנה לוקח מנין ת"ל או קנה אל תונו ודריש מיד עמיתך למעוטי קרקעות דלית בהו אונאה דמיד משמע דבר שמטלטל ביד:
טלית קונה דינר זהב. דאע"ג דזהב ונחשת הוי מטלטלין לגבי כספא לגבי מטלטלין מיהא טיבעא הוו ומשום הכי במשיכת הטלית קנוי הדינר זהב שהוא מטבע אבל במשיכת המטבע שהוא הדינר של זהב אינו קנוי הטלית דמעות אינם קונות:
מ"מ. כלומר. אף לפי הפורענות העתיד לבא על החוזר בו הלכה שאין ב"ד יכולין לעכב בידו ממי שאינו עומד בדבורו:
[דברים ואיכא בהדייהו מעות]. כלומר כיון דאיכא דברים שבאו לכלל מעשה דהיינו מעות שנתן דינר זהב בעד טלית אבל בדברים בלא מעות אין בו צד קללה וכמו שאמר רבא אנו אין לנו אלא וכו' וטעמא דדברים ומעות קאי באבל אמרו היינו משום דקי"ל כר' יוחנן דמעות קונות דבר תורה אבל מלוה שאינה קונה גם אין בה מי שפרע וה"נ משמע מדגרסינן בירושלמי במסכת קדושין [פרק ב הלכה ה] קדושי מלוה לחומרין (באשה אינה מקודשת) בקרקעות לא קנה במטלטלין אין מוסרין אותו למי שפרע אלמא משום דמלוה אינה קונה אין מוסרין וכו' וכן נראה מדברי הריא"ף דכתב דאפילו דברים ומשכון לא קאי באבל אמרו והביא ראיה מההיא אמתא דזבין בני רב הונא ואותיבו נסכא עליה ואסיקנא התם בקדושין נסכא אין כאן פריטי אין כאן ומשמע דיכול לחזור בו המוכר ואין מוסרין אותו למי שפרע מדלא אמר כן התם ומקבל עליה מי שפרע:
אין רוח חכמים וכו'. אין נחת רוח לחכמי ישראל במעשיו של זה:
רש"י (ליקוטים)
המאור הגדול
השגות הראב"ד
מלחמות ה' (לרמב"ן)
שלטי הגיבורים
חידושי אנשי שם
הגהות והערות
עין משפט
הגהות הב"ח
הגהות הב"ח על הרי"ף (בעל ה"בית חדש" על הטור)
הגהות חו"י
הגהות חו"י על הרי"ף (חוות יאיר)
הגהות מא"י
הגהות מא"י על הרי"ף (מעשה אילפס)