רי"ף על הש"ס/בבא מציעא/דף י עמוד א

<< · רי"ף על הש"ס · בבא מציעא · דף י עמוד א · >>

צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

כותבין ונותנין לו חייב אתה ליתן לו וחזר ואמר פרעתי אין נאמן בא מלוה לכתוב כותבין ונותנין לו ורב זביד משמיה דר"נ אמר בין חייב אתה ליתן לו ובין צא תן לו ואמר פרעתי נאמן בא מלוה לכתוב אין כותבין ונותנין לו וקיי"ל כרב זביד ואע"ג דקי"ל דעדות בב"ד או הודאה בב"ד כמלוה הכתובה בשטר דמיא כדאמרי' לעיל (דף טו.) בין לרבה בין לרבה בר רב הונא מלוה על פה הוא ואינו גובה מן המשועבדין ופרקינן הכא במאי עסקינן כגון שעמד בדין אלמא העמדה בדין כשטר דמיא ה"מ היכא דלא צאית לדינא א"נ צאית לדינא ואתברר דלא פרע אבל היכא דצאית לדינא ונפיק ליה מבי דינא אדעתא דקבליה עליה לדינא וחזר ואמר פרעתי נאמן ואם בא מלוה לכתוב אין כותבין ונותנין לו דחיישינן דלמא פרע ליה אלא אי איכא לפלוגי בכפרן הכי הוא דאיכא לפלוני צא תן לו ואמר פרעתי ועדים מעידין אותו שלא פרעו הוחזק כפרן לאותו ממון ומשלם חייב אתה ליתן לו ואמר פרעתי ועדים מעידין אותו שלא פרעו לא הוחזק כפרן לאותו ממון מאי טעמא אשתמוטי הוא דקא משתמיט ליה סבר עד דמעייני לי רבנן בדינאי:

אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן האומר לחבירו מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום והעדים מעידין אותו שיש לו וחזר ואמר פרעתי הוחזק כפרן לאותו ממון וישלם וה"מ דכפריה בב"ד כי הא דשבתאי בריה דר' מרינוס כתב אצטלא דמילתא לכלתיה בכתובתה וקיבלה עילויה אירכסא כתובתה אמר לה לא היו דברים מעולם אתא לקמיה דרבי חייא אתו סהדי ואסהידו ביה דכתב לה א"ל רבי חייא זיל הב לה הדר אמר פרעתי א"ל ר' חייא הוחזקת כפרן לאותה אצטלא זיל שלים:

א"ר אבין א"ר אילעא אמר רבי יוחנן היה חייב לחבירו שבועה בב"ד ואמר נשבעתי והעדים מעידין אותו שלא נשבע וחזר ואמר נשבעתי הוחזק כפרן לאותה שבועה וחייב לישבע:

ושמעינן מיניה דהיכא דנתחייב שבועה בב"ד ויצא מב"ד ולאחר זמן תבעו חבירו באותה השבועה ואמר נשבעתי ולא באו עדים שלא נשבע שהוא נאמן ואינו חייב לישבע:

א"ר אסי א"ר יוחנן המוצא שטר חוב בשוק וכתוב בו הנפק וכתוב בו זמנו בו ביום יחזירו לבעלים וה"מ כשחייב מודה דהא ליכא למיחש דאי משום כתב ללוות ולא לוה הא כתוב ביה הנפק ואי משום פרעון דדלמא פרעיה למלוה והאי דקאמר לא פרעתיה דקא בעי למהדר למיזף ביה האידנא וחייש משום פשיטי דספרא ואשתכח דקא טריף בשטר שנמחל שעבודו הא נמי ליכא למיחש דכיון דלית ליה למלוה רווחא בהא מלתא דזמניה בו ביום הוא לא שביק דאמר שמעי בי רבנן ומפסדי לי:

אמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן הטוען אחר מעשה ב"ד לא עשה כלום מאי טעמא כל תנאי בית דין כמאן דנקיט שטרא בידיה דמי.

אמר

נימוקי יוסף

והעדים מעידין. פירשו הרשב"א והרנב"ר ז"ל כגון שאמרו העדים לא זזה ידנו מתוך ידו משעה שיצא מב"ד ולא פרעו דכיון שהוחזק כפרן אם אמר אח"כ פרעתי אינו נאמן ורש"י ז"ל פירש כגון שמעידים שבפניהם תבע לפרעו וסרב ולא פרע דמדסרב ע"פ ב"ד והעיז הוחזק כפרן דתו לא פרע ואינו מחוור בעיניהם ז"ל:

הוחזק כפרן וכו'. כתוב במקצת פי' רש"י ז"ל דשכנגדו נשבע ונוטל וכן כתב רבינו סעדיה ז"ל בחבור שטרות אבל הרז"ה ז"ל כתב דנוטל בלא שבועה שאין זה מן הנשבעין ונוטלין השנוים במשנתינו וכן דעת הרשב"א ז"ל דלא דמיא לחשוד בעלמא דשכנגדו אינו נוטל בלא שבועה מן התקנה דהתם הוא דלא ריעא טענתיה בהאי ממונא השתא אבל זה שהוחזק כפרן בממון זה ריע טענתיה ושכנגדו נוטל בלא שבועה ונראה שהרנב"ר ז"ל נוטה לזה:

וכי אמרינן הוחזק כפרן כתב הראב"ד ז"ל שלא הוחזק כפרן אא"כ כפר בבית דין וכיון שהוחזק כפרן אינו נאמן לומר חזרתי ופרעתי עד שיפרע בעדים:

לא הוחזק כפרן. ונאמן אם נשבע שפרעו:

ואשתמוטי הוא וכו'. אין זה מעיז דכיון דלא פסקו פסק גמור היה נשמט ממנו:

אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מנה לי בידך:

אצטלא. לבוש:

מילתא. מין ארגמן. ושמעינן מהא דמטענה לטענה הוחזק כפרן כגון זה שבתחלה כפר ואח"כ טען שפרע:

אמר רבי אבין א"ר אילעא א"ר יוחנן היה חייב שבועה לחבירו בב"ד והעדים מעידין וכו' הוחזק כפרן. ואם אמר לאחר זמן נשבעתי אינו נאמן עד שנשבע בפני עדים. מהא שמעינן דכל היכא שלא הוחזק כפרן נאמן לומר נשבעתי מיהו ה"מ בנשבעין ולא משלמין אבל בנשבעין ונוטלין לעולם אינו נוטל אלא בראיה גמורה שנשבע ובנשבעין ולא משלמין דנאמן כתב רבינו האי גאון ז"ל בתשובה דכשנתחייב שבועת היסת הוא דנאמן ואין לבעל דינו להשביעו אבל נתחייב שבועת התורה ואמר נשבעתי אינו נאמן אבל נשבע היסת ונאמן וכן הסכים הרמב"ן ז"ל. ונראה דלזה נוטה דעת הרנב"ר ז"ל [ואמרינן בגמרא מסתבר מלתא דרבי אבין כשנתחייב שבועה בב"ד אבל חייב עצמו שבועה עביד איניש דמקרי ואמר]. אבל חייב עצמו. שא"ל אשבע לך בב"ד לאו דין כפרן אע"פ שאמר נשבעתי ועדים מעידין שלא נשבע והלכך אם חזר ואמר פעם אחרת נשבעתי נאמן אם לא באו עדים להכחישו:

דעבד איניש וכו'. ממה שלא חייבוהו ב"ד אלא הוא בעצמו:

אמר רב אסי א"ר יוחנן המוצא שטר חוב בשוק וזמנו בו ביום. שביום שנמצא נכתב:

בשחייב מודה. שלא פרע:

שמעי רבנן וכו'. שכבר נפרע שטר זה ונמחל שעבודו:

ומפסדי לי. מלטרוף לקוחות דמלוה על פה הוי וכיון דהמלוה לא מרווח מידי אלא מפסיד לא שביק למעבד הכי:

אמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן הטוען אחר מעשה ב"ד וכו'. כגון עיקר כתובה ותנאי כתובה כמזון האשה והבנות ותנאי בנין דיכרין ובנן נוקבין שאע"פ שלא נכתב אינה כמלוה על פה שיוכל לומר פרעתי אלא כמאן דנקיט שטרא בידיה דמי:

וכן בכלל זה מי שנמחק שטר חובו והעמיד עליו עדים ובא לב"ד וכתבו לו שטר אחר וכן שטר מעשה ב"ד שעשו בפסק דינים הטוען אחריהם פרעתי לא אמר כלום דלא תימא כל שטר שלא נעשה בצוואת בעל דבר אין דין שטר עליו ויכול לומר פרעתי דהא ליתא כן כתב הרנב"ר ז"ל בחידושיו:

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט