רוטנברג על משלי כט יז

הטקסט המקראי

יסר בנך ויניחך, ויתן מעדנים לנפשך.

הטקסט הפשוט

יסר את[1] בנך – ויניחך, ויתן מעדנים לנפשך.

[1] לפי השמטת יחס

הפירוש

יסר את בנך – והוא ימציא לך מנוחה[2], ויתן מעדנים לנפשך, ר"ל לפיך[3]. כלומר, בדרך כלל אדם שמייסרים (*המילה לא ברורה) אותו מבקש להתנקם במייסר ולגמול לו על הייסורים, שגרם לו; אך בן, שאביו מייסרו, לא זו בלבד שאינו מבקש להתנקם במייסר, אלא להיפך – הוא מכיר לו טובה על שהינחה אותו בדרך הטובה, ולעת זיקנתו של האב הוא ממציא לו מנוחה ומאכילו מעדנים. לכן, אומר הפתגם לאבי הבן, שעליו לייסר את הבן מבלי לחשוש, שמא יכעס עליו הבן המוכה.

[2] "ויניחך" – וימציא לך מנוחה. השוה "הניחו לעיף", ישעיה כח12.

[3] ראה הע' 7 לי3.