רוטנברג על משלי כט יג

רוטנברג על משלי • פרק כט • פסוק 13

הטקסט המקראי

רש ואיש תֹּכְכִים[1] נפגשו, מאיר עיני שניהם ה'.

[1] בס' משלי שבידנו הניקוד הוא: "תְּכָכִים".

הטקסט הפשוט

רש ואיש ה[2]תֹּכְכִים נפגשו, כי[3] מי, אשר[2] מאיר את[4] עיני שניהם, הוא[5] ה'.

[2] לפי משפט ניתק לשם (מגדיר)

[3] לפי השמטת חיבור

[4] לפי השמטת יחס

[5] לפי השמטת היה (בינוני)

הפירוש

עני ואיש המקומות המרכזיים[6] נפגשו, משום שמי שמאיר את עיני שניהם הוא ה'. כלומר, עני, שגר באחד מפרברי העניים, נתעשר ועבר לגור באחד המקומות המרכזיים ונפגש שם עם עשיר, שלפני כן לא היה נפגש עימו; ו/או עשיר, שגר באחד המקומות המרכזיים, נתרושש ועבר לגור באחד מפרברי העניים ונפגש שם עם עני שלפני כן לא היה נפגש עימו. ומחבר הפתגם מוסיף, שאין זה דבר שבאקראי, אלא ה', הנותם חיים[7] לשניהם, דואג לכך, שהעניים לא יהיו תמיד עניים, והעשירים לא יהיו תמיד עשירים[8].

[6] המלה "תֹּכְכִים" היא, לדעתי, ריבוי של "תֹּכֵך", שהוראתו: מקום הנמצא בתווך, כלו' מקום מרכזי. צורת נסמך של "תֹּכְכִים" היא "תֹּכְכֵי" והיא מצויה בשני המקראות הבאים: 1. "נדרי לה' אשלם.. בחצרות בית ה' בּתוֹכְכֵי[6א] ירושלם", תהלים קטז18-19, והפירוש הוא: הוא ישלם את נדריו בחצרות בית ה', במקומות המרכזיים של ירושלים. 2. "שלח אתות ומפתים בּתוֹכְכֵי מצרים, בפרעה ובכל עבדיו", שם קלה9, שפירושו: שלח אותות ומופתים במקומות המרכזיים של מצריים, דהיינו בפרעה ובכל עבדיו הגרים באותם מקומות מרכזיים.

[6א] כך אני מנקד שם, לפי הפירוש הנראה לי נכון. הניקוד "בְּתוֹכֵכִי מצרים" הוא בלתי מתקבל על הדעת: מחברו של אותו מזמור סיפר עד לאותו מקום בשבח מעשיו של ה' – מה פתאום הוא פנה, בהמשכם של דבריו אלה, אל מצריים בלשון נוכחת?!

[7] "מאיר עיני שניהם" – נותן חיים לשניהם. השוה "האירה עיני פן אישן המות", תהלים יג4.

[8] וריאציה לפתגם זה היא (*אולי הוא) הפתגם: "עשיר ורש נפגשו, עשה כלם ה'", לעיל כב2. העובדה, שבמקום "עשיר" נמצא בפתגם שלפנינו "איש תככים" מעידה על נכונות הניקוד "תֹּכְכִים", שאני מציע.