רוטנברג על משלי כט ג

רוטנברג על משלי • פרק כט • פסוק 3

הטקסט המקראי

איש אהב חכמה ישמח אביו, ורעה זנות יאבד הון.

הטקסט הפשוט

כ[1]איש הבן, אשר[2] אהב חכמה, ישמח את[1] אביו; ואולם[3] הבן, אשר[2] רעה זנות, יאבד הון.

[1] לפי השמטת יחס

[2] לפי משפט ניתק לשם (מגדיר)

[3] לפי השמטת חיבור

הפירוש

הבן, האוהב את החוכמה בבחרותו, ישמח את אביו כאיש חשוב[4], לאחר שייצא לרשות עצמו; ואילו הבן, שבבחרותו הוא רועה זונות, ר"ל דואג לצורכיהן[5], יאבד הון, לאחר שייצא לרשות עצמו. כלומר, הבן שבהיותו בחור צעיר בבית אביו הוא לומד חוכמה, ימלא בחברה, לאחר שייצא לרשות עצמו, תפקיד של איש חשוב, וישמח בכך את אביו; ואילו הבן, שבבחרותו הוא מתרועע עם זונות ודואג לפרנסתן, יאבד את ההון, שנתן לו אביו, כשיצא (*נדצ"ל שייצא) לרשות עצמו, ואביו יצטרך גם אז לתמוך בו.

[4] המלה "איש" שברישה ממלאת כאן שני תפקידים: א. ממנה אנו לומדים, כי ברישה מדובר בזמן, שהבן הוא כבר מבוגר – בדומה לתפקיד, שממלאת המלה "אדם" בסיפה של הפתגם "בן חכם ישמח אב, וכסיל אדם בוזה אמו", לעיל טו20; ב. ממנה אנו שומעים, כי לאחר שייצא הבן לרשות עצמו הוא ימלא בחברה תפקיד של איש, ר"ל תפקיד חשוב (ראה הע' 6 ליב3), כשם שבפתגם שלעיל טו20 אנו שומעים מהמלה "אדם" שבסופה, כי הבן, שמדובר בו יהיה בוּר (ראה הע' 6 ליב3) לאחר שייצא לרשות עצמו.

[5] ראה הוראת הפועל רוֹעֶה בהע' 4 ליג20.