רוטנברג על משלי כח כג

רוטנברג על משלי • פרק כח • פסוק 23

הטקסט המקראי

מוכיח אדם אַחַר[1] יָחֹן[1] – ימצא ממחליק לשון.

[1] בס' משלי שבידנו צירוף האותיות לתיבות וניקודן של אותן תיבות הם: "אַחֲרֵי (*לפנינו אַחֲרַי) חֵן".

הטקסט הפשוט

מי, אשר[2] מוכיח אדם, ו[3]אחר יָחֹן אותו[4] – ימצא חן[5] יותר[6] מאדם אשר[2] מחליק לשון.

[2] לפי משפט ניתק לשם (מגדיר)

[3] לפי השמטת חיבור

[4] לפי השמטת נשנה (תחליף)

[5] לפי השמטת פעול

[6] לפי השמטת מיוחס

הפירוש

מי שמוכיח אדם, ואחר כך[7] הוא חונן אותו, ימצא חן יותר ממי שמחליק לשון. כלומר, מי שמוכיח אדם ומסביר לו, כי הדרך, שבה הוא הולך, אינה טובה, ואחרי תוכחת זו שלו הוא מתייחס לאדם שהוכיחו באדיבות[8], ימצא חן בעיניו של אותו אדם יותר משמוצא חן בעיניו מי שמחניף[9] לו[10].

[7] "אחר" –אחר כך. השוה "וסעדו לבכם אחר תעברו", בראשית יח9; ועוד.

[8] "יחֹן" – יתייחס באדיבות. השוה "גוי עז פנים אשר לא ישפ פנים לזקן ונער לא יחן".

[9] ממחליק לשון" – ממי שמדבר דברים חלקים, ר"ל דברי חנופה.

[10] לפתגם צורה של חרוז: "מוכיח אדם, אחר יָחֹן, / ימצא ממחליק לָשוֹן.