רוטנברג על משלי כח כא

רוטנברג על משלי • פרק כח • פסוק 21

הטקסט המקראי

הכר פנים לא טוב, ועל פת לחם יפשע גבר.

הטקסט הפשוט

הכרת[1] פנים היא[2] דבר[3] לא טוב, ועל פת לחם יפשע גבר.

[1] ראה הע' 4.

[2] לפי השמטת היה (בינוני)

[3] לפי השמטת מוגדר

הפירוש

הכרת[4] פנים היא דבר לא טוב, ר"ל לא רצוי, ובגלל[5] פרוסת לחם[6] גבר פושע. כלומר, שתי עובדות יש בהן לכאורה כדי להעיד, כי משפט מסוים של שופט משפט צדק הוא: א. בשעת המשפט לא הכיר השופט את פניו של בעל הדין שזיכהו לאחר מכן בפסק דינו, ואוליי אף יגער בובשעת הדיון; ב. סכום הכסף, שעליו התדיינו בעלי הדין באותו משפט, קטן הוא ביותר, באופן שאם אמנם שוּחד השופט באותו משפט, היה סכום הכסף שקיבל מועט ביותר, ואין להניח, כי בשביל סכום כסף מועט כל כך היטה השופט את הדין. ואולם לאמיתו של דבר אין בשתי עובדות אלה גם יחד כדי להעיד על אי-שיחודו של השופט באותו משפט – וזאת משני הטעמים הבאים: אשר לעובדה, כי השופט, שזיכה את בעל הדין בפסק הדין, לא הכיר את פניו בשעת המשפט – ייתכן, שעשה זאת בכוונה, כדי שלא יחשדוהו בלקיחת שוחד[7]; ואשר למיעוט הסכום – דבר ידוע הוא, כי גבר, ר"ל שופט[8], הלוקח שוחד, עושה זאץ גם כשסכום הכסף, שהוא מקבל, אינו מספיק אלא לקניית פרוסת לחם בלבד[9].

[4] המלה "הכר" היא שם פעולה(ראה הע' 5 לי14 (*אולי ו14)), והוראתה: הכרה

[5] "ועל" – ובגלל; השוה "לא יומתו אבות על בנים", דברים כד16; ועוד.

[6] כזו הוראת "פת לחם" בכל מקומותיה במקרא.

[7] בפתגם "שאת פני רשע לא טוב להטות צדיק במשפט", לעיל יח5, מבוטא הרעיון שברישה של הפתגם שלפנינו ביתר פירוט.

[8] השם "גבר" בא כאן להטעמה: השופט הריהו "גבר", ר"ל אדם חשוב ובעל השפעה; ובכל זאת יש ששופט פושע בגלל פרוסת לחם בלבד.

[9] הצירוף "פת לחם" הוא ביטוי של הפרזה, והכוונה היא, שסכום השוחד הוא קטן ביותר.