רוטנברג על משלי כח יט

רוטנברג על משלי • פרק כח • פסוק 19

הטקסט המקראי

עבד אדמתו ישבע לחם, ומרדף רִיקִים[1] ישבע ריש.

[1] בס' משלי שבידנו הניקוד הוא "רֵיקִים".

הטקסט הפשוט

אדם, אשר[2] עבד את[3] אדמתו, ישבע לחם; ואולם[4] אדם, אשר[2] מרדף עבודות ריק[5], ישבע ריש.

[2] לפי משפט ניתק לשם (מגדיר)

[3] לפי השמטת יחס

[4] לפי השמטת חיבור

[5] לפי ריבוי סומך בודד

הפירוש

מי שעובד את אדמתו ישבע לחם; ואילו מי שמבקש תמיד[6] עבודות ריק, ר"ל עבודות שוא[7], ישבע עוני[8]. כלומר, מי שעובד את אדמתו, ורק בזמן שהוא פנוי מעבודה זו הוא מבקש עבודה במקומות אחרים – ישבע לחם שייאפה מתבואת אדמתו; אבל מי שמרדף עבודות שוא, ר"ל מי שמבקש כל הזמן[6] עבודה במקומות אחרים, בגלל השכר, שהוא מקבל מייד, ואת אדמתו שלו הוא מזניח – ישבע עוני ולא לחם, כיוון שרק העבודה באדמתו שלו מבטיחה לאדם אכילת לחם לשובע בכל ימות השנה[9].

[6] ראה הע' 7 ליב11.

[7] ראה הע' 8 ליב11.

[8] ל"ישבע ריש" השוה "שבענו בוז", תהלים קכג3.

[9] וריאציה לפתגם זה הוא (*אולי היא) הפתגם שביב11.