רוטנברג על משלי כח יד

רוטנברג על משלי • פרק כח • פסוק 14

הטקסט המקראי

אשרי אדם מפחד תמיד, ומקשה לבו יפל ברעה.

הטקסט הפשוט

אשרי אדם, אשר[1] מפחד תמיד, ואולם[2] אדם, אשר[1] מקשה את[3] לבו, יפל ברעה.

[1] לפי משפט ניתק לשם (מגדיר)

[2] לפי השמטת חיבור

[3] לפי השמטת יחס

הפירוש

יפה חלקו[4] של אדם, המפחד תמיד; ואילו אדם, המקשה את ליבו[5] ואינו מפחד, סופו שיפול ברעה. כלומר, יפה חלקו של אדם, שמפחד תמיד, שמא יקרה דבר רע, והוא נוקט אמצעים למניעת הדבר הרע, גם כשהאפשרות כי יקרה דבר רע נראית להיות מועטת ביותר; ואילו אדם, המקשה את ליבו ושולל ממנו בכך את האפשרות של יצירת רגש הפחד[5] – אדם זה סופו שבמוקדם או במאוחר הוא יפול ברעה שתקרה.

[4] ראה הוראת "אשרי" בהע' 10 ליד21-22.

[5] הלב, שראו בו אז את יוצר הרגשות, הוא אבר רך; ומשום כך היתה מקובלת הדעה, שרק בהיותו במצב רך הלב מסוגל למלא את תפקידו כראוי, ואילו כשמצבו נעשה קשה נשללת ממנו אפשרות זו. הוראת "ומקשה לבו" היא איפוא: מי שמביא את ליבו למצב קשה בכך, ששולל ממנו את יצירת רגש הפחד. גם הפירוש של "ויחזק ה' את לב פרעה", שמות ט12, הוא: ה' עשה את ליבו של פרעה חזק, ר"ל קשה[5א], ושלל ממנו בכך את האפשרות של יצירת רגש הפחד מפני העונש, העלול לבוא עליו מחמת הימנעותו לשלח את בני ישראל.

[5א] השוה "חזקו פניהם מסלע", ירמיה ה3; ועוד.