רוטנברג על משלי כח י

רוטנברג על משלי • פרק כח • פסוק 10

הטקסט המקראי

משגה ישרים בדרך רע – בשחותו הוא1] יפול, ותמימים ינחלו טוב.

[1] התיבה "הוא" טעונה הדגשה, ולכן מתחתי קו תחתיה.

הטקסט הפשוט

אדם, אשר[2] משגה אנשים[3] ישרים ומוליכם[4] בדרך רע – בשחותו הואיפל (*צ"ל יפול), וה[2]אנשים ה[2]תמימים ינחלו דבר[3] טוב.

[2] לפי משפט ניתק לשם (מגדיר)

[3] לפי השמטת מוגדר

[4] לפי השמטת מיוחס (ליד פועל)

הפירוש

מי שמתעה אנשים ישרים ומוליכם בדרך רע – הואיפול בשחת[5] שלו, והאנשים התמימים ינחלו דברים[6] טובים. כלומר, מי שמתעה אנשים ישרים ומוליכם בדרך שבה שחת, בתקווה שהם יפלו באותה שחת, והוא יקח את כל הדברים הטובים, שהם יקחו איתם לאותה דרך – תקוותו לא תתמלא, כיוון שהוא עצמו יהיה זה שיפול לאותה שחת, והאנשים התמימים ינחלו את הדברים הטובים, שהוא לקח איתו לאותה דרך.

[5] בור שכורים אותו, כדי שבני אדם יפלו לתוכו, נקרא במקרא בכינויים הבאים, שהאותיות שי"ן וחי"ת הן מאותיותיהם העיצוריות: א. שׁוּחָה(ראה "כי כרו שוחה לנפשי", ירמיה יד20; ועוד שלושה מקראות כאלה); ב. "שְׁחִית" (השוה "וימלט משחיתותם", תהלים קז20, ו"נלכד בשחיתותם, איכה ד20); ג. "שחת" (השוה "כרה שחת בה יפל", לעיל כו27; ועוד 22 מקראות כאלה). לכן מסתבר, שגם "בשחוּתו" שבפתגם שלפנינו הוראתו בשְחוּת שלו ר"ל שגם "שחוּת" הוא כינוי לבור הנ"ל. ואין זה מן הנמנע, שגם ביחזקאל יט4 ויט8 הניקוד הנכון הוא "בִּשְׁחֻתָם נתפש". מכל מקום אני מוצא לנכון לציין כאן, שכיום אי אפשר לדעת, אם אמנם ארבעת הכינויים "שׁוּחָה", "שְׁחוּת", "שְׁחִית", ו"שַׁחַת" לאותה צורה של בור מכוונים הם, או שכל אחד מהם הוא כינוי של בור בעל צורה אחרת.

[6] "[דבר] טוב" – דברים טובים (ראה הע' 7 ליא13).