רוטנברג על משלי כח טז

הטקסט המקראי

נגיד חסר תבונות וְרָב[1] מְעֻשָּׁקוֹת[1], שֹׂנְאֵי בצע – יאריך ימים.

[1] בס' משלי שבידנו כתוב: "וְרַב מַעֲשַׁקּוֹת שנאי (שֹׂנֵא קרי)".

הטקסט הפשוט

נגיד, אשר הוא[2] חסר דברי תבונה[3], ואולם[4] הוא[5] רָב את[6] ריב[7] הנשים[8] ה[9]מְעֻשָּׁקוֹת, את[6] ריב[7] האנשים, אשר הם[9] שנאי בצע – יאריך ימים.

[2] לפי משפט ניתק לשם (נשוא)

[3] לפי ריבוי סומך בודד

[4] לפי השמטת חיבור

[5] לפי השמטת נשנה (תחליף)

[6] לפי השמטת יחס

[7] לפי השמטת נסמך (נגזר)

[8] לפי השמטת מוגדר

[9] לפי משפט ניתק לשם (מגדיר)

הפירוש

נגיד, שחסרים לו דברים מסוימים של התבונה, אך הוא רב את ריבן של הנשים המעושקות[10]; את ריבם של האנשים שהם שונאי בצע – יאריך ימים בתפקידו. כלומר, כדי שנגיד, הממלא תפקיד חשוב בחברה, יאריך ימים בתפקידו, אין זה מן ההכרח, שיהיו ידועים לו כל הדברים, שהתבונה מקנה אותם לאדם. גם אם חסרים לו אחדים מאותם הדברים, אבל – הוא רב את ריבן של האלמנות, שבאין להן בעלים אנשים מבקשים לעשוק אותן; הוא רב את ריבם של האנשים, שהם שונאי בצע, שהיות שדרכי הבצע אינן ידועות להם אנשים מבקשים לקפח אותם – אם נגיד זה רב את ריבן של אותן האלמנות ואת ריבם של אותם שונאי בצע, הוא יאריך ימים בתפקידו, אע"פ שחסרים לו דברי תבונה מסוימים; וזאת משום שהמקופחים בחברה, המהווים את הרוב שלה, יתמכו בו[11].

[10] השוה "הַמְעֻשָּׁקָה בתולת בת ציון (*צ"ל צידון)", ישעיה כג12.

[11] הדעת נותנת, כי הפתגם שלפנינו נוצר בתקופה, שבה מושל העם עשה רבות להשלטת הצדק בארץ, ובני האדם, שראו את עצמם מקופחים עי"כ שאותו מושל שלל מהם את האפשרות לדכא את עניי העם, מתחו עליו ביקורת בטענה, שהוא בוּר בשטחים מסוימים של המדע באותם הימים.