רוטנברג על משלי כח ח

רוטנברג על משלי • פרק כח • פסוק 8

הטקסט המקראי

מרבה הונו בנשך ובתרבית[1] – לחונן דלים יקבצנו...

[1] בס' משלי שבידנו כתוב: "ובתרבית (וְתַרְבִּית קרי)".

הטקסט הפשוט

אדם, אשר[2] מרבה את[3] הונו בנשך ובתרבית – לחונן דלים יקבצנו...

[2] לפי משפט ניתק לשם (מגדיר)

[3] לפי השמטת יחס

הפירוש

מי שמגדיל את הונו בנשך ובתרבית[4], שהוא לוקח מן הלווים, מקבץ את ההון הזה, כדי לחונן[5] בו דלים...[4]. (*נראה שהציון והנקודה נכתבו בטעות) כלומר, מי שמלווה את כספו או את פירותיו לאחרים, ומגדיל את הונו עי"כ שהוא מקבל מן הלווים נשך ותרבית, אומר שההון הזה דרוש לו כדי להלוותו בלי ריבית לדלים...[6]

[4] אין ספק, ש"נשך" ו"תרבית" היו בימי המקרא שני סוגים של ריבית, אלא שאין ההבדל שביניהם ברור לנו (ראה הע' 1 לערך "תרבית" במילון בן יהודה).

[5] המלווה כסף לעני ללא ריבית וללא ביטחון, כי יחזיר לו העני את הכסף הזה – חונןאותו. השוה "כל היום חונן ומלוה וזרעו לברכה", תהלים לז26; "טוב איש חונן ומלוה, שם קיב5; וכן "לוה רשע ולא ישלם, וצדיק חונן ונותן", שם לז21.

[6] הדברים באירוניה נאמרו: האדם הזה מרבה את הונו באמצעות הנשך והתרבית, שהוא לוקח מן הלווים, והוא מתחסד ואומר שהוא מקבץ את ההון הזה, כדי לחונן בו דלים, ר"ל להלוותם כסף ללא ריבית... – לא פירשתי את הפתגם לפי הש' אמירה ר"ל כאילו היה כתוב: "מרבה הונו בנשך ובתרבית [אומר, כי] לחונן דלים יקבצנו" – משום שיותר מסתבר, כי הפתגם נאמר באירוניה.