רד"ק על תהלים/כג
א
[עריכה]מזמור לדוד: המזמור הזה אמרו דוד על עצמו כשיצא מצרה לרוחה, או נאמר על ישראל שיאמרו כן בצאתם מהגלות, לפיכך סמכו למזמור שלמעלה מזה.
ובדרש (שוחר טוב בקצת שנוי לשון) מפרש אותו על שני פנים: בנאות דשא ירביצני מדבר בדוד בשעה שהיה בורח מפני שאול.
ומה כתוב שם (שמואל א כב ה) ? וילך דוד ויבא יער חרת.
ולמה נקרא שמו יער חרת שהיה מנוגב כחרת הזאת, והרטיבו הקדוש ברוך הוא מעין טובו של עולם הבא, שנאמר (תהלים סג ו): כמו חלב ודשן תשבע נפשי.
נפשי ישובב זו המלכות שלא היתה לי זכות אלא למען שמו.
גם כי אלך בגיא צלמות זה מדבר זיף.
לא אירא רע; למה? כי אתה עמדי.
שבטך אלו היסורים ומשענתך זו התורה [1].
תערוך לפני שלחן זו המלכות.
נגד צררי דואג ואחיתפל.
דשנת בשמן ראשי.
יכול על ידי יסורין? תלמוד לומר: אך טוב.
יכול בעולם הזה? תלמוד לומר: אך טוב וחסד ירדפוני לארך ימים.
בבית יי' זה בית המקדש.
ורבנן פתרי קריא בישראל: בנאות דשא ירביצני אני ארעה צאני ואני ארביצם (יחזקאל לד טו) ; על מי מנוחת ינהלני ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה.
.
.
ועלהו לתרופה (שם מזי ב): רב ושמואל חד אמר לתרופיא יחד אמר להתיר פה של אלמים ורבי יוחנן אמר להתיר פה עקרות [2] נפשי ישובב זה טובו של עולם הבא.
ועתה אפרש המזמור על דרך פשוטו.
יהוה רעי המשכיל עצמו לשה והאל לרועה ואמר: יי' רעי; וכיון שהוא רועה אותי
לא אחסר: דבר.
ב
[עריכה]בנאות דשא ירביצני פרוש בנאות: מקום; ואל"ף נאות עומדת במקום וא"ו נוה נוות.
ואהל הרועים נוה כמו אני לקחתיך מן הנוה (שמואל ב ז ח) ; אל נוה איתן (ירמיהו מט יט) ; נות כרת רעים (צפניה ב ו).
ובתמורת הוא"ו באל"ף: ונדמו נאות השלום (ירמיהו כה לז) ; ועל נאות מדבר קינה (שם ט ט) ; כי דשאו נאות מדבר (יואל ב כב).
והרועה הטוב נוהג את צאנו ורועה אותן במקום דשא ושם יטה אהלו ויריעתו בבקר.
ובנטות היום ובעת הצהרים ירביצן בצל אהלו כמו שכתוב (שיר השירים א ז) איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים.
וכשרוצה להשקותן ינהלן על מי מנוחות, כלומר מים שילכו לאט ולא נחל שוטף פן ישטפו אותן המים בבואן לשתות ולפיכך אמר: על מי מנחת ינהלני:
ג
[עריכה]נפשי ישובב יניח כמו הרועה הטוב שלא ייגע הצאן ולא ידחפן אלא ינהלן לאט כמו (ישעיהו מ יא): בזרעו יקבץ טלאים ובחיקו ישא עלות ינהל.
וישובב מענין בשובה ונחת (שם ל טו).
ינחני במעגלי צדק כמו הרועה הטוב שלא ינהג צאנו בהרים ולא יעבירן מהר אל הר ולא יטרידן ללכת מהר אל גבעה אלא במישור כן הוא ינחני במעגלי צדק; וכל זה למען שמו: לא שאני ראוי לכך.
ד
[עריכה]גם כי אלך בגיא צלמות גם אם יקרה לי שאהיה במקום סכנה שהוא דומה לגיא צלמות.
גיא וצלמות הוא הקבר, שהוא מקום החשך כמו שאמר (איוב י כא): בטרם אלך ולא אשוב אל ארץ חשך וצלמות, לפיכך דמה הצרה לקבר.
ולפי שהיה דוד פעמים רבות בסכנה אמר: לא אירא רע כי מרוב בטחונו באל לא היה ירא שיבואהו רע.
כי אתה עמדי כי בטחתי שאתה עמדי כמו עם כל דרשיך.
ומאחר שהמשיל האל לרועה אמר: שבטך ומשענתך כי הרועה ינהל הצאן במטה אשר בידו וישען עליו כשיעמוד; ואמר: המה ינחמני: אף על פי שהוא אחד לפי שזכרו בשנים שבט ומשענת.
וכן לדוד חסד האל וצדקו היו לו שבט ומשענת וינחמוהו מכל צרה: השבט בלכתו והמשענת בעמדו.
ה
[עריכה]תערך לפני שלחן נגד צררי עתה השיב המשל למליצה ואמר: תערך לפני שלחן נגד צררי שיראו בכבודי וירקב עצמם לקנאתם.
דשנת בשמן ראשי השמן הוא הלחות, ואם יהיה הראש דשן יהיה כן כל הגוף, ורצונו לומר: כי לא יחסר דבר כי כל מה שהוא צריך יזמין לו האל.
כוסי רויה: שלם עם למ"ד הפעל; כי בלא הראות למ"ד הפעל למען ספות הרוה (דברים כט יח), ופרושו: שבעה, כלומר: שהיא שבעה ומלאה לעולם, ויהיו לעולם שבעים השותים בה; וכל זה לרב הטוב שנתן לו האל ולכל ביתו.
ו
[עריכה]אך טוב וחסד ירדפוני אני מודה לך בטובה שנתת לי עד היום; אך זה אני מבקש ממך שירדפוני טובך וחסדך כל ימי חיי ולא יטרידוני מלחמות ועסקי העולם.
ושבתי שאוכל לנוח
בבית יהוה לארך ימים: ולהתבודד שם ואכין לבי ומחשבתי לעבודתך וליחודך.
ושבתי מענין בשובה ונחת (ישעיהו ל טו): או הוא פרושו: ישבתי, כמשמעו, רצונו לומר: שיתמיד הליכתו שמה פעם אחר פעם.
ופרוש בבית יי': מקום הארון.
ופרוש לארך ימים כמו שאמר: כל ימי חיי; אך היה מבקש שחייו יהיו ארוכים לפי שנות האדם, וזהו: לארך ימים.
- ^ *הערת המדפיס: ערבוב דברים יש כאן; ובטוח אני כי גם המדרש שלפנינו (שוחר טוב) הוא קטיעא בר שלם; וצריך עיון רב. והא לך, קורא יקר, התקון שתקנתי בדברי המדרש כפי מעוט הבנתי: המה ינחמני. יכול בלא יסורין לגמרי? תלמוד לומר אך. תערוך לפני שלחן זו המלכות. נגד צררי, זה דואג ואחיתפל. דשנת בשמן ראשי. יכול על ידי יסורין קשים? תלמוד לומר אך טוב וחסד. ושבתי בבית ה'. זה בית המקדש. יכול רק בעולם הזה? תלמוד לומר לארך ימים: בעולם הזה ובעולם הבא.
- ^ *הערת המדפיס: ראה בבלי סנהדרין ק א ומנחות צח א: ושם נחלקו רב יצחק בר אבודימי ורב חסדא בנדון הזה; אך בלי ספק רב ושמואל שהיו זמן מה בארץ ישראל הורידו עמהם מחלוקת חזקיה ובר קפרא לבבל, ותלמידיהם ידעו גם כן פרוש רבי יוחנן. ומכל מקום יש במדרש ערבוב שמות.