רד"ק על תהלים/יד
א
[עריכה]למנצח לדוד זה המזמור גם כן הוא על לשון הגלות.
אמר נבל בלבו אין אלהים נבל הוא מלך האמות שישראל בידן, וחושב בלבו בהרעו לישראל ובנגשו אותם, כי אין אלהים ואין שופט ודין בעולם לשלם לאיש כמעשהו.
השחיתו הוא ועמו.
התעיבו עלילה עשו מעשה תועבה.
אין עשה טוב: אין בהם אחד שיעשה טוב אלא כלם השחיתו מעשיהם, וכל מעשיהם הם לרעה, כי חשבו כי אין רואה יי'.
ב
[עריכה]יהוה משמים השקיף על בני אדם אף על פי שהוא גבה עליהם ונסתר מעיניהם הוא משקיף עליהם ומשגיח לראות היש משכיל דרש את אלהים: אם יש בהם משכיל אחד שידרוש אלהים, ויחשוב כי יש אלהים שופטים; והנה
ג
[עריכה]הכל סר סר מדרך הטובה.
ויש מפרשים כמו סג כמו שאמר בספר השני (תהלים נג ד): כלו סג; והוא מן נסגו אחור (ישעיהו מבי ז), והענין אחד; והגימ"ל רי"ש בא"ת ב"ש ג"ר.
ויש מפרשים ויבאש וסרי (שמות ז כא ומקומות אחרים).
וכן אמר: יחדו נאלחו שענינו נתעבו ונבאשו; הפוך מן סיר אשר חלאתה בה (יחזקאל כד ו) שפרושו: זוהמא; וכן אף כי נתעב ונאלח (איוב טו טז) אין עשה טוב אין גם אחד: אפילו אחד; וכן גם לרעהו ישנא רש (משלי יד כ).
ד
[עריכה]הלא ידעו כל פעלי און הלא על דרך תימה: איך הם הכל סכלים ולא ידעו! ופרושו: אין להם דעה ובינה כשהם אומרים, כי אין רואה ואין יודע מעשיהם כל אלה שהם פעלי און ומריעים לישראל.
אכלי עמי אכלו לחם ואכלים עמי כמו שיאכלו הלחם.
יהוה לא קראו: כלומר לא עלה בלבם, כי יי' רואה אותם; לפיכך לא קראו אותו.
ויש מפרשים: לפי שהם אכלי עמי ועדין אכלו לחם, כלומר: כי לא מתו ולא נענשו חשבו כי לית דין ולית דין; לפיכך יי' לא קראו.
ויש מפרשים לא קראו: שעומדים ברשעם, ואינם חוזרים בתשובה.
ה
[עריכה]שם פחדו פחד פחדו כמו יפחדו.
אמר: כי שם במקום גדולתם וגאותם יפחדו עוד פחד וידעו כי אלהים בדור צדיק: עמהם יהיה ובעזרתם.
ו
[עריכה]עצת עני תבישו ועתה עצת עני תבישו, כי יהוה מחסהו: לפי ששם יי' מחסהו; וזהו עצתו ודעתו להמלט מידכם, כי אין לו מחסה אחר, ואתם מבישים עצתו לפי שאין אתם רואים העונש במהרה, ואומרים לעניים: איה אלהיכם יקומו ויעזרכם (דברים לב לח) !
ז
[עריכה]מי יתן מציון ישועת ישראל לפי שציון ראש ממלכת ישראל, ושם שכן הכבוד, אומר: כי מציון תבוא ישועת ישראל.
ואומר: מי יתן שיהיה בקרוב; או מי יתן שנזכה, ונראה הישועה בשוב יהוה שבות עמו; ואז יגל יעקב ישמח ישראל: כי עתה הם ביגון ובאבל בגלות.
ופרוש בשוב: פעל יוצא, כמו בהשיב, או פרושו: בהניח, מן בשובה ונחת תושעון (ישעיהו ל טו).