ולבני יששכר. למ"ד ולבני כלמ"ד והשלישי לאבשלום, למעלה החל לספר ביחס השבטים והפסיק בלוי וספר יחסם ומושבותם בעריהם ועתה חזר ליחס השבטים ומספרם כאשר נמצאו בימי דוד מלך ישראל ומה שהניח מהם שלא זכר הנה זכר אותם עם האחרים כולם בספור בואם אל דוד חברונה להמליכו ויחס דן ובניו לא זכר, וי"א כי חושים בני אחר שזכר סמוך לבני נפתלי הוא רמז לחושים בן דן ומנפתלי לא זכר יחסו כי אם בנו לבד ואולי לא מצא יחסם כתוב ולא נאמר לו בקבלה, ומה שהניח מן היחסים כלל באמרו בסוף וכל ישראל התיחשו והנם כתובים על ספר מלכי ישראל:
לתולע גבורי חיל לתולדותם. פירוש לתולע היו אלה גבורי חיל משאר בניו חוץ מעזי והיו עשרים ושנים אלף ושש מאות ומבני עזי היו שלשים וששה אלף וזהו הטעם כי הרבו נשים ובנים לפיכך עלה מספרם כל כך כי משאר בני תולע שהיו חמשה לא היו מספרם כי אם עשרים ושנים אלף ושש מאות ומבני עזי היו שלשים וששה אלף לפי שהרבו נשים והולידו בנים רבים:
בנימין בלע ובכר. יש מפרשים כי מבני יששכר הוא זה בנימין וכל התולדה עד בני נפתלי כי עוד יזכיר בנימין אחר אשר, ויש לפרש כי על בנימין בן יעקב הוא אומר והזכיר הנה קצת היחס ובאחרונה זכר עוד עד יחס שאול מלך ישראל:
בוידיעאל. הוא אשבל:
ובני בכר וכו' וענתות. עיר ענתות אשר בארץ בנימין נקראת על שמו שבנאה ענתות זה, כמו ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך:
בועלמת. כמו כן שם אדם ושם עיר בארץ בנימין והיא הנקראת בחורים וכן כתיב מבחורים ומן עלמת:
ושפים והפירוש בני עיר. והוא עיר שזכר מבני בלע:
גחשים בני אחר. אחר זה לא נזכר ואפרש הוא אחר מהנזכרים ויש לו שתי שמות ומה שספר היחס על דרך קצרה כי עזרא מה שמצא ביחסים או מה שנמסר לו בקבלה הוא מה שכתב:
בני נפתלי. ולא זכר מיחסו כי אם בניו ומה שאמר בני בלהה כמו שאמר בתורה אלה בני בלהה ואע"פ שלא אמר כן באחרים ויש בו דרש לשבח בלהה זכרה שברצון נשאת ליעקב שאין כתיב בה ותקח כמו בזלפה אלא ותתן:
בני מנשה אשריאל אשר ילדה. מן הנראה בתורה כי אשריאל מבני גלעד בן מכיר בן מנשה והוא היה הבן השלישי לו ובהרבה מקומות מצאנו בספר הזה שזוכר בני הבנים בסדר הבנים, והנה ג"כ זכר אשריאל בבני מנשה אע"פ שהיה בן בנו והקדימהו למכיר בנו לפי שמכיר היה בן פלגש כמו שאמר פלגש הארמיה ילדה את מכיר אבי גלעד, ומה שאמר אשר ילדה ולא זכר היולדת כן דרך הכתוב כמו אשר ילדה אותה ללוי במצרים, ואותה ילדה אחרי אבשלום, ומה שזכר אשריאל ולא זכר האחרים לפי שהם נזכרים בתורה ואחז דרך קצרה וזכר זה אולי היה נכבד מאחיו ומשפחתו ידועה, ויש בו דרש לפי שהיה שמו דומה לשם ישראל אביהם:
ומכיר לקח אשה לחפים ולשפים. ר"ל לקח אשה מהם והם בני עיר שזכר למעלה ולמ"ד לחפים ולשפים ר"ל ומכיר לקח אשה שהיתה אחות לחפים ולשפים, וזהו שאמר ושם אחותו מעכה, ומה שאמר אחותו ולא אחותם חזר אל הנכבד מהם והוא חופים שהקדימו לשפים, ומה שאמר למעלה שפים וחפים על דרך התולדה:
בושם השני צלפחד. חוזר לבני מנשה אשריאל אשר זכר ואשריאל הוא בן בן בן מנשה, וצלפחד בן בן בן בן מנשה ואומר השני ואם אינו שני לאשריאל כי חפר אביו היה הבן הששי לגלעד ואשריאל היה השלישי, אבל מה שאמר השני לזכירה לפי שלא זכר כי אם אשריאל וצלפחד ובני שמידע שזכר באחרונה וזכרו במקום חפר אביו לפי שלא היה לו בן הגון ונכבד כמוהו אלא צלפחד ובמקומו היה לשם כי לא זכרו האחרים וצלפחד לא היו לו בנים כי בנות, אבל לחפר היו לו בנים אחרים כמו שאמר ביהושע נחלה בתוך אחי אביהם ואמר בתורה לבני דודיהן לנשים:
ויהיו בני שמידע. לא היה צריך לזכור כי אם שמידע בן גלעד כי ידוע הוא מן התורה, וזכר בניו והוא אחין ושכם ולקחי ואניעם, ושכם זה אינו הנזכר בתורה כי אותו היה אחי שמידע וזה בנו:
ובני אפרים. שותלח כמו שנזכר בתורה, וברד הוא בכר והוא הנזכר בתורה, ותחת הוא תחן הנזכר בתורה, ומכאן ואילך הם בני בכר ואולי כל הנזכרים מלבד שותלח הם בני בנים:
והרגום אנשי גת הנולדים. י"מ כי לפיכך אמר הנולדים בארץ לפי שהם היו יודעים מוצא הארץ ומבואה והם בני אפרים נכנסו בארץ לקחת מקניהם ולא ידעו הדרכים והם בני גת ארבו להם והרגום, וי"מ כי אמר הנולדים בארץ לפי שהיתה גת אחר כן לישראל אמר כי בני גת הנולדים בארץ והם הפלשתים הם הרגום, ולפי דעתי כי הנולדים בארץ שב לבני אפרים, ולפי שזכר בבני אפרים הנולדים במצרים והם בניו ובני בניו כמו שאמר וירא יוסף לאפרים בני שלשים, אמר כי בני אפרים הנולדים בארץ שהוליד הוא בארץ ירדו לארץ גת לקחת מקניהם והרגום אנשי גת וזה היה במדבר כי בארץ ישראל לא יוכל להיות לפי שאמר ויתאבל אפרים אביהם ימים רבים, ואפרים לא נכנס בארץ כי לא נכנסו לארץ מיוצאי מצרים מבן עשרים שנה ומעלה כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נון, לפיכך אני אומר כי המעשה הזה היה במדבר או בארץ הגלעד, והיה עדיין אפרים חי כי זה יכול להיות כי מכיר בן מנשה היה מכובשי ארץ גלעד, והנה בני מכיר בן מנשה ילדו על ברכי יוסף, ומה שמוכיח הפירוש הזה כי תמצא מספר בני אפרים בצאתם ממצרים כשנמנו במדבר סיני בשנה השנית מ' אלף ות"ק וכשנמנו בכניסתם לארץ בערבות מואב בשנת הארבעים לא היו כי אם ל"ב אלף ות"ק ואלו ח' אלפים שחסרו במדבר הם שהרגו בני גת, ורז"ל דרשו כי זה היה קודם יציאת מצרים שמנו את הקץ וטעו ויצאו בלא עתם וקרה להם זה:
ותבן את בית חורון התחתון ואת העליון. הם הנזכרים בספר יהושע בנחלת בני אפרים:
בואת אוזן שארה. שם העיר אוזן ואולי היה אוזן אחר, לפיכך היו מיחסים זה אל שארה שבנתה אותו:
ועל ידי בני מנשה. ועל מקומות בני מנשה כמו איש על ידו, ר"ל כי סמוך לערי בני מנשה שהן בית שאן ובנותיה תענך ובנותיה וכו' סמוך להם היו בני אפרים כמו שאמר בספר יהושע:
