ראשית חכמה/שער הקדושה/הקדמה
מפני שקדם מאמרנו בשער הקודם בענין התשובה, ראינו לבאר סמוך לו בענין הקדושה והטעם כי הקדושה היא מענפי היראה כדכתיב (תהלים לד, י): "יְראוּ אֶת ה' קְדֹשָׁיו וְגוֹ'", כי הירא כדי שלא יחטא מתקדש ופורש עושה גדר לפנים מגדר כדי בלא יצא החוצה לחיצונים. והנה בעל תשובה צריך לאחוז ביראה שהיא התשובה, אם ביראה התחתונה שהיא תשובה התחתונה או ביראה העליונה שהיא תשובה עליונה כדפירש בתיקונים (תיקון נג) שיש יראה עליונה כענין אם אין יראה אין חכמה ע"ש. מפני שבחטאו דחה היראה מעליו, וכיון שכן מוכרח שיתפוס דרכי היראה לתשובתו, ולכן צריך שיתקדש כדי שיאחוז ביראה ובתשובה כראוי, והמתקדש אוחז ביראה שהיא השכינה ומתקדש בה כמו שאמר הכתוב (ויקרא יט, א): "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי" וכמו שיתבאר בע"ה.
וכן בפרשת ציצית שהציצית מקום היראה בסוד התכלת דין גמור ונאמר בו (במדבר טו, מ): "לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי", ופירש רשב"י ע"ה בפקודין ונדפס בזוהר (שלח לך דף קמה ע"א) שהזכירה הזו היא מפני הרצועה וקושי הדין ע"ש. ואפ"ה נאמר "וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם" הרי קדושה מחמת היראה והיינו "אֱלֹהֵיכֶם" שהיא השכינה הוא מקום הצריך קדושה והבדל מהחיצונים, ובהיותנו מתקדשים אנו דבקים בשכינה, וכן פירש החסיד בעל חובת הלבבות ע"ה (שער התשובה) כי צריך בעל תשובה לפרוש מהמותר כדי שלא יבא לידי איסור, כמו שהיו עושים החסידים הראשונים שהיו פורשים שבעים שערים משערי ההיתר, כדי שלא יבואו לחטוא בשער אחד מהאיסור. והטעם לזה עד"ה כי כיון שבעל התשובה היה בתחלה בחוץ החיצוני מכיר בו, ואפילו במותר קרוב הוא שיתפס בו, לכן צריך להתרחק ולהתקדש אפילו במותר לו.
ועוד ראינו לבאר קדושה אחר התשובה, מפני שהתשובה היא לטהר האדם מעונות כל איבריו ממה שפגם בהם, בעשותו העינוי והסיגוף הראוי לעשות לכל עון ועון כפי מה שכתבנו בשם הקדמונים. ונודע שסדר המדרגות הם טהרה ואח"כ קדושה, כמ"ש בברייתא מרבי פנחס שהעתקנו בשער האהבה פרק י״ג: טהרה מביאה לידי קדושה ולזה ראוי שנבאר קדושה אחר שער התשובה: