רא"ש על התורה/דברים/לב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

תבנית:רא"ש

א[עריכה]

האזינו משה אמר האזנה לשמים ושמיעה לארץ וישעיהו הפך הדברים ואמר האזנה לארץ ושמיעה לשמים למה לפי שהיה קרוב לשמים ודרך הוא לומר למי שהוא אצל האוזן בהסכת ולארץ לפי שרחוקה ממנו אמר שמיעה וישעיה לארץ שהיתה קרובה אצלו אמר האזנה שלמי שהוא אצלו אינו צריך אלא שיטה אזנו לשמוע ולזה אמ' השמיעה שהוא רחוק בקול רם. ורש"י פי' בישעיה שלפי' שינה הדברים לפי ששמים וארץ עדים דכתיב העדותי בכם את השמים ואת הארץ ועדי' כשעדותם מכוונת עדותם קיימת ואלו לא בא ישעיהו ונתן שמיעה לשמים והאזנה לארץ לא היתה עדותם מכוונת שהשמים יאמרו שבאזנה שמעו והארץ בשמיעה אבל בא ישעיהו וכיוון עדותם נתן האזנה לארץ ושמיעה לשמים ושניהם מעידי' בשמיעה ושניהם בהאזנה. ד"א למה שמים וארץ לפי שבהם העיד משה להעיד להקב"ה ובהן חטאו ובהן לקו ובהן מתנחמין בהם העיד משה דכתיב העדותי בכם היום את השמים ובהן חטאו שנאמר והנשים לעשות בצק לעשות כוונים למלאכת השמים ובהם לקו שנא' ואל השמים והנם רועשים הרי השמים בארץ מנין שנאמר גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי. ולקו בארץ שנא' ראיתי הארץ והנה תוהו ובהו. ובהם מתנחמין דכתי' כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני כן יעמוד זרעכם ושמכם ומפני מה נשתנית שירה זאת מכל השירות שבכולן נזכר בהם שם אומרם כמו אז ישיר משה אז ישיר ישראל ותשר דבורה וידבר דוד וכאן לא הוזכר שם אומרה ויש להשיב לפי שהוא נזכר בראשי הפסוקים שהם ה"א דהאזינו יו"ד יערוף כ' דכי שם וה"א דהצור עולין מ' ש"ין דש"חת וה"א דהלה' הרי משה ולפי' נמי ה"א דהלה' גדולה להראות כי שם סיים המשורר ולכך סידר כי שם ה' אקרא והדר הצור תמים פעלו לפי שכשבא מ"ה ליטול נשמתו של משה הלך מ"ה אצלו ואמר לו הקב"ה שלחני ליטול נשמתך א"ל לך מכאן כי אני רוצה לשבח להקב"ה לא אמות כי אחיה א"ל משה למה אתה מתגאה יש להקב"ה שמקלסין אותו כל שעה ושעה שנאמר השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו וכו' וכתיב מכנף הארץ זמירות שמענו א"ל אני משתק אותם ומקלס להקב"ה מיד פתח ואמר האזינו השמים יערוף כמטר בא מ"ה אצלו פ"ב התחיל משה מזכיר עליו שם המפורש ואמר כי שם ה' אקרא מיד ברח מ"ה מפניו והלך לו כיון שבא פ"ג אמר משה הואיל ומאת הקב"ה צריך אני להצדיק עלי את הדין פתח ואמר הצור תמים פעלו. יערוף כמטר כמו יטיף כמו יערפו טל והזכיר כאן ארבע רוחות העולם יערוף זה רוח מערבית שבא מערפו של עולם ודרכו להביא מטר. תזל כטל זו רוח צפונית שנחה כטל כדאמרי' צריכא צלותא כיומא דאסתנא כיום שמנשב בו רוח צפונית. כשעירים זו רוח דרומית שמכתת השעורים כרביבים זו רוח מזרחית שמרבה ומצמחת הזרעים כמה דאיתמר ברביבים תמוגגנה צמחה תברך:

ג[עריכה]

כי שם ה' אקרא. באותן ד' רוחות אספר שבחו ואותן ד' רוחות שבעולם ושמים וארץ הבו גודל לאלהינו כן צריכים אתם ליתן שבח והודאה להקב"ה על אמרת התורה שבה אתם מתקיימין שנא' אם לא בריתי יומם ולילה וכשם שהם מועילים כך לקחי ואמרתי נותנת מרפא וחיים לעולם ומהאזינו עד שם זה דכי שם ה' אקרא יש כ"א תיבות וא"כ אין לומר נקדש את שמך אלא נקדש שמך בלא את שאם אנו או' את יהיו כ"ב אותיות עד השם נקדישך ולא לו' בו ולא שיח ולא את ולא כן אלא כך אנו אומרים נקדישך ונעריצך בסוד שכל שרפי קדש המקדישין שמך בקדש ככתוב על יד נביאך וקרא זה אל זה ואמר קק"ק ה' צבאות ואז תמצא כ"א תיבות עד השם לא פחות ולא יותר ואי קשייא מכתר יתנו לך שאנו מזכירין ה' לאחר ל' תיבות נ"ל דכיון דאתייהיב רשות אתייהיב כמו שמתרץ תלמודא דפריך והא איכא ברוך ברוך אופנים הוא דקאמרי ליה ואב"א כיון דאתייהיב רשותא אתייהיב:

ד[עריכה]

הצור תמים פעלו. דין הוא שתתנו גודל לו כי הוא צור ותקיף ועושה פעולתו בתמימות ואינו מראה כעס למכעיסים לפניו. צדיק וישר הוא לעושי רצונו ואינו מקפח שכרם ולפי שרוצה היה לספר היאך ינקום נקמה מישראל כשהכעיסו לו ונקמה שיעשה להם אח"כ מן האומות המשעבדים בהם לפי' הצדיק דין תחלה:

ה[עריכה]

שחת לו כלו' אם שחת אדם מעשיו ועושה רשע לא לו ההשחתה שהרי הוא לא נפסד בכך אלא לבניו המום כדכתי' לא אותי הכעיסוני כי אם אותם למען בושת פניהם וכן ת"א חבילו להון ולא ליה וקשה להר"מ מפונ"טייזא דלפ"ז הי"ל לכתוב לא ראשון בא' והב' בו' לכן פירש שחת לו לא בניו מומם מום שלהם הוא שהקב"ה או' עליהם כי לא בניו הן כשחוטאין וכן אמר הושע כי היא לא אשתי ואנכי לא אישה:

ו[עריכה]

עם נבל. ששכחו הטוב העשוי להם במצרים ולא חכם הוא שהוא רשע ואינו רוצה להתחכם ולראות הנולד מה יהיה בסופו:

ז[עריכה]

זכור ימות עולם. עתה מזכיר והולך החסדים שעשה הקב"ה עם ישראל בינו שנות דור ודור כי קודם שהיו בעולם הייתי מתקן להם מקום בכל דור ודור כדמסיק ואזיל:

ח[עריכה]

בהנחל עליון גוים. שהנחיל כל אומה ואומה נחלתה. בהפרידו בדור הפלגה שהפרידם והפליגם איש במקומו כד"א ויפץ ה' אותם משם. יצב גבולות עמים בירר נחלה לי"ב שבטים אע"פי שעדיין לא נולדו מצד שמסר א"י לבני כנען שהם עבדי בני שם שלא יוכל לערער עליה כשיבואו ליטלה מידם ובני כנען י"ב שנא' וכנען ילד את צידון בכורו וכו' ואחר נפוצו משפחות הכנעני דמשמע דאחת מן המשפחות נחלקה לב' זה פריזי שאינו מנוי כאן הרי שנים עשר וזהו למספר בני ישראל. כי חלק ה' עמו כלומר לכך התחיל נחלתן מכל האומות לקחם לחלקו יעקב לחבל נחלתו וחבל הוא לשון חלק כמו ויפלו חבלי מנשה:

י[עריכה]

ימצאהו שהמציא להם. כל צרכן כגון מן ובאר ושליו ולא בלו שמלותיהם ורגליהם לא בצקה. ובתוהו ילל ישימון ובאותו המדבר שהוא מקום יללה ושממה שאין שם רק תנין ובנות יענה שמספידין ומיללין כד"א אעשה מספד כתנים ואבל כבנות יענה שם המציאן כל צרכם וכן ת"א. ד"א ימצאהו מציאה גדולה מצא ישראל במדבר מן התורה שניתנה שם. ובתוהו שעד שלא נתנה תורה היה העולם חשך ואפילה ושמם כלילה וכשניתנה היה אור שנאמר כי נר מצוה ותורה אור:

יסובבנהו אף בסיכוך עננים. ד"א בהר סיני שכפה עליהם את ההר כגיגית. יבוננהו שהבינם בתורה ד"א לשון בנין המשכן יצרנהו כאישון עינו ששמרן מן האומות וכאותו עור המכסה את העין ששומר את העין שלא יפול בו ולא יגע בו שום דבר וגם כשהאדם ישן ונופל על העין לשומרו ועל שהוא מחשיך על העין לסוגרו וגם ע"ש השינה הוא מחשיך וכמו שהאישון שוקד לשמרו לעין כך הקב"ה שוקד על ישראל לשמרן וכו':

יא[עריכה]

כנשר יעיר קנו. שהוא מעורר ומחופף אצלם והן קופצין עליו ואז אין להם לירא משום דבר מלמעלה שאין עוף פורח לעיל מהם וגם אין להם לירא מחצים שזורקין בני אדם שהיא מגינה עליהם אבל שאר העופות אין די להם ללוקחם עליהם לפי שהם יראים מהעופות הפורחים עליהם וצריכים ללקחם בין רגליהם וכן ישראל כל כך מוקפין ביחד בענני כבוד ואין להם לירא משום צד וא"ת למה אמר יעקב חבל נחלתו יותר מאברהם ויצחק ויש להשיב כנשר שהוא רחמני על בניו שהוא אומר יגיע בי החץ ולא בבני וזש"ה כרחם אב על בנים וזהו יעקב כד"א והאכלתיך נחלת יעקב אביך שהרי אברהם נמצא אכזרי שרצה לשחוט את בנו ולא רצה להתפלל עליו וכן יצחק רצה לקלל את יעקב ויעקב שרחמיו על בניו ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר לסייעו:

יג[עריכה]

ירכיבהו כד"א. ואתה על במותימו תדרוך ויאכל תנובות שדי מאחר שבאו לארץ אכלו תנובות השדה ופסק המן כדכתיב וישבות המן ויאכלו מעבור הארץ כדי שיחזקו לכבוש הארץ ואמרינן דאקרוב עומר והדר אכול וקשיא למה המתינו עד לאחר הקרבתו של עומר ליתי עשה דבערב תאכלו מצות ולידחי לא תעשה דולחם וקלי וכרמל כמו העשה דמילה שדוחה ל"ת בצרעת. ותירץ גזרינן כזית א' אטו כזית ב' דמכזית ראשון שיאכל מן המצוה מקיים עשה דבערב תאכלו מצות ונמצא עובר בכזית ב' וכה"ג אמרי' ביבמה שנפלה לפני כהן דלא מיבמה משום דכתיב אלמנה לא יקח ומשני גזרינן ביאה א' אטו ביאה ב' דמביאה ראשונה מתקיים ליה עשה:

ויניקהו דבש. מסלע שהיו הדבורים עושין דבש בנקיקי הסלעים וגם התמרים הגדלים על הסלעים שמהם יוצא הדבש ושמן מחלמיש צור שהזתים הגדלים על הסלעים שמהן יוצא השמן טובים מאותן שבבקעה לפי שחמה תמיד זורחת עליהן מנגדם כד"א וממגד תבואות שמש:

יד[עריכה]

חמאת בקר כלומר. חמאת של בקר וחלב צאן והוא חלב ופשוטו חמאה של חלב וחלב צאן ממש:

עם חלב כרים ואילים מיטב של כבשים ואילים כמו חלב הארץ. עם חלב כליות חטה כליות ממש לפי שבכליות יש חריץ כמו בחטה ולכך מדמה אדם לחטה. ודם ענב תשתה חמר שיהיה היין אדום כדם וחשיבות הוא שנא' אל תרא יין כי יתאדם ומדבר מעיקרא בנסתר ירכיבהו ויניקהו והשתא מדבר נוכח תשתה כמו למעלה ימצאהו הוא נסתר הוא עשך הוי נוכח:

טו[עריכה]

וישמן ישורון ויבעט בעט מתוך שמנו בתועבה בגזל ובעבירות שנאמר בהם כל התועבות:

יז[עריכה]

יזבחו לשדים לע"ז שהוא דבר נמאס:

לא אלוה שאין בהם כח ולא חוזק כמו אלי הארץ לקחתי ואונקלוס תרגם דלית בהון צרוך אך אם היה בהם שום צורך לא היתה הקנאה כפולה כמו עכשיו וא"ל ההוא מינאה אלהכון קנאי הוא דכתיב אל קנא וכלום גבור מתקנא אלא בגבור כמותו דכתיב הם קנאוני בלא אל ואני אקניאם בלא עם א"ל אמשול לך משל לה"ד לאדם שנשא אשה יפה מאד וחזר ולקח אחרת כעורה ביותר כעסה הראשונה עליו ואמרה לו אלו לקחת הגונה ממני לא הייתי מקפדת עכשיו שהיא מכוערת אני מקפדת כך אמר הקב"ה כיון שאתם בעצמכם יודעים שאין בהם ממש הקנאה כפולה. אלהים לא ידעום שלא הכירום שיהא בהן שום תועלת ולפי שבהקב"ה כתיב וידע אלהים וכתיב כי ידעתי את מכאוביו אבל הם לא ידעו בצרותיהם ולא עמדו בהם:

חדשים מקרוב מעכשיו לא נקראו עד עכשיו לא שערום אבותיכם לא פקדום פוקד מתרגם מסער וי"מ לא שערום מהם כלו' שלא יראו מהם ולא עבדום כמו ומלכיהם שערו שער. צור ילדך תשי הקב"ה שבראך והולידך במעי אמך שכחת בשביל החדשים שאינם שוים כלום ותשכח אל כפל מלה הוא:

כ[עריכה]

ויאמר אסתירה פני מהם. כתרגומו אסלק שכינתי מנהון ומאחר שאני מסלק אראה מה אחריתם מה יועילו להם אותם אלוהות שבחרו כי דור תהפוכות המה שהופכים הטובה שעשיתי עמהם לרעה שהרי הם כופרים בי ומואסים במצותי:

בנים לא אמון בם ר"ל בנים שאינם מאמינים או פי' בנים שאין בהם אמת. ואני אקניאם בלא עם מדה כנגד מדה ונראה שעל החובלים הוא או' שהם מצירין לישראל בכל מקום והם קרויים לא עם שהם בזויים בכל טכסיסי בני אדם:

כב[עריכה]

ותלהט מוסדי הרים שלא יוכלו להמלט אפי' בשאול לפני האש ואף לא ביסוד וז"ש אין חשך ואין צלמות וכו'. אספה עלימו רעות כלו' שלא אשאיר שום רעה שבעולם שלא אביא עליהם חצי אכלה בם כפל מלה הוא שלא אניח חץ שלא אהיה יורה בהם:

כד[עריכה]

מזי רעב שרופי רעב ולחומי רשף וקטב מרירי שילחמו בגחלים ובשריפה כמו רשפי אש ולחומי אכולי רשף והוא חולי החמימות שהוא כרשף וקטב ל' כריתות כמו אהי קטבך שאול. מרירי לשון מרורת פתנים ובערבי פסחים מפ' לשון שדים ומסיק דתרי קטב מרירי הוו חד מקמי טיהרא וחד בתר טיהרא טיהרא צהרים והך דמקמי טיהרא קטב מרירי שמו ומיחזי ככדא דכמכא והדר כבחשא ופי' ומיחזי ככד של כותח שמהפך בו ככף הקדרה הנך דבתר טיהרא קטב ישוד צהרים איקרי ומיחזי כקרנא דעיזי והדר כנפיא פי' ומהפך וחוזר כנפה ומתקופת תמוז ועד שיתסר ביה ודאי שכיחי משם ואילך ספק שכיחי ספק לא שכיחי. מחוץ תשכל חרב היוצא לחוץ יפול בחרב ומחדרים אימה והניצל מן החרב יפול עליו חרב מות:

כו[עריכה]

אמרתי אפאיהם. אכלה אף אכה בהם שלא ישאר מהם כלום אלא אשבית מאנוש זכרם וי"מ אפזרם לכל פאה:

כז[עריכה]

לולי כעס אויב אגור. הכעס שיעשה לי האויב אגור כמו לא תגור: פן ינכרו צרימו. ויתלו ההצלחה בעצמם כי גוי אובד עצות המה אותם האויבים שמסרתי בידם ישראל ואבדה עצתם ואין בהם תבונה. לו חכמו ישכילו שאלו חכמו ה"יל להשכיל זאת ולהבין מה יהי באחריתם וליתן לב איך אירע דבר זה כי עם שהיו גדולים מכל האומות ועתה הא' ממנו ירדוף אלף אם לא כי צורם מכרם לשון ימכור ה' את סיסרא וה' הסגירם בידינו על כל הרעה שעשו כי לא כצורנו צורם ועוד שידעו ודאי שצורם אינו כצורינו להבדיל כמה הבדלות שכל זמן שיש' עושים רצונו של מקום לא יוכלו הם ולא צורם על ישראל כי אדרבה הקב"ה עשה בהם ובאלהיהם שפטים כמו בדגון אלהי פלשתים ועכשיו אויבינו פלילים ושופטים אותנו כרצונם. כי מגפן סדום גפנם וישתו כוס פורענות. חמת תנינים יינם שישכר אותם וראש פתנים יינם הוי נמי כראש ולענה הלא הוא פורענות שאביא עליהם כמוס עמדי פי' גנוז:

לה[עריכה]

לי נקם ושלם. עלי להביא ולעשות נקמה ולשלם תשלומי רע ושלם שם דבר כמו שלום:

לעת תמוט רגלם. כשתגיע העת שתתמוטט רגליהם אשלם להם הפורענות:

כי קרוב יום אידם ומזומן בידי להביאו עליהם. וחש עתידות למו הפורעניות העתידות לבוא עליהם בעתם אחיש אותם כד"א בעתה אחישנה ואימתי יהיה האות הזה כי ידין ה' עמו כשידין ה' דין עמו ויקח נקמתו ודינו ממנו ועל עבדיו יתנחם ועל ישראל יתנחם במה שהרגיזו לפניו. ואפס עצור ועזוב שאין בהם עוצר כח ואין להם מי שיעזרם והוא כמו עזוב תעזוב עמו וי"מ עצור שהוא עצור בבתים ועזוב המקנה שהוא עזוב בשדה ואפס כמו אפס כסף. ואמר האויב אי אלהימו שהיו עובדין בזמן שבהמ"ק קיים. אשר חלב זבחימו יאכלו. בזמן הקרבת הקרבנות ישתו יין נסיכם שהיו מנסכים על גבי המזבח. יקומו ויעזרכם כל אלוהות שעבדתם יהי עליכם סתרה הקב"ה אלהיכם:

לט[עריכה]

ראו עתה כי אני אני הוא. שאראה להם גבורתי ומה שהם מצרפים שאר אלהות אלי ואין אלהים עמדי אלא אמית ואחיה בידי להמית ולהחיות ואף המתים אני אחיה מחצתי אותם ואני ארפא ועל מה שאמרתם יקומו ויעזרכם אין מי שיוכל לעזור להם כי אם אני אבל אתם אין מידי מציל:

מ[עריכה]

כי אשא אל שמים ידי. לעשות נקמה בהם ואמרתי חי אנכי לעולם כד"א גבי שבועה חי אני נאם ה' ואתם סבורים שאיני יכול לעזורכם כמו שאתם אומרים כי אמרתי חי אנכי לעולם ובידי לנקום נקמה בין בעו"הז בין בעוה"ב ובכאן יש תשובה לגוים והרי כתיב כי אני הוא ואין אלהים עמדי ועל מה שהם אומרים שמת כתיב חי אנכי לעולם ולאחר שעשיתי בישראל את משפטי ודיני אשיב נקם לצרי מה שעשו להם. וחרבי תאכל בשר תכלה בשר צריהם וי"מ תאכל כענין כריתת החרב או פי' אכילה ממש ד"א אשכיר חצי מדם מדם חלל ושביה של אויבים אשכיר חצי מדם מראש פרעות אויב שאפרע מראש האויב:

מג[עריכה]

הרנינו גוים עמו. אז ישבחו הגוים עמו של הקב"ה ויאמרו אשרי העם שככה לו שהקב"ה נפרע מצריהם כדמפרש ואזיל. כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו שישפוך דמן כמו ששפכו דמן של ישראל זש"ה ידין בגוים מלא גויות שעתיד הקב"ה לו' לאומות למה שפכתן דמן של יש' כו"כ והם ירצו לכפור שלא עשו והקב"ה מראה להם מלבושיהם שצייר בהם כל הקדושים קצת נקדשו ובאיזה דין דנום להאומות ואז כשיראו מלבושיו שהוא מלא גויות פי' מלא גופות הצדיקים לא יוכלו לכפור ואז ידין לכל א' כמו שעשו לישראל וזהו שיסד הפייט התאזר בקדושים וכן בעקידה אל דומה לבי לדמי גם לפורפירך מלא גויות:

וכפר אדמתו עמו ישראל עמו כפרו אדמתו של הקב"ה דכתיב ולארץ לא יכופר כי אם בדם שופכו וישראל ישפכו דמן של אומות כמו ששפכו דמן של ישראל דכתיב ונתתי נקמתי באדום ביד עמי ישראל וא"כ עמי יכפרו אדמתו ועוד כל המקראות של מעלה לישראל:

מד[עריכה]

הוא והושע בן נון. שניהם צוה הקב"ה לכתוב התורה כדכתי' כתבו לכם את פרש' מלך וגם כתיב קרא את וכתב כאן והושע לפי שכשהיה משרת משה ע"ה היה נכון לקרותו כמו שקראו רבו ויקרא להושע בן נון יהושע ובכאן קורא אותו בשמו ובכל מקום קוראו יהושע לפי שהורגל בכך. כי מנגד תראה את הארץ שני דברים שאלת אעברה נא ואראה אעברה לא ינתן לך ואראה ינתן לך שלא אשיב פניך ריקם מן הכל: