רא"ש על התורה/דברים/יא
י
[עריכה]לא כארץ מצרים היא. שהיא ארץ מישור שאדם יכול להמשיך לשדותיו מים מן הנהרות כמו שאדם עושה לגן הירק הזרוע על שפת הנהר אלא היא הרים ובקעות ואין אדם יכול להשקות מן הנהרות אלא למטר השמים וכו' תשתה ותמיד אתם צריכים להקב"ה ולכן הזהרו במצותיו כדי שיוריד לכם מטר בעתו ומוכיח במס' תעניות דעבים ממים של מעלה הם שותים ועוד מסיק א"י שותה מי גשמים ושאר ארצות מי תמצית. א"י הקב"ה משקה אותה ושאר ארצות ע"י שליח שנאמר הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות:
יב
[עריכה]ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלהיך בה. לפקוד יושביה ולדקדק במעשיהם שאינם נידונים אלא לפי רוב מעשיהם ולפי' אם שמוע תשמעו אל מצותי אז ונתתי מטר ארצכם בעתו וכן מסיק פ"ק דר"ה עיני ה' אלהיך בה עתים לטובה ועתים לרעה עתים לטובה כיצד הרי שהיו יש' רשעים גמורים בר"ה ופסקו להם גשמים מועטים ולסוף חזרו בתשו' להוסיף עליהם אי איפשר שכבר נגזרה גזירה אלא הקב"ה מורידן בזמנן ועל הארץ הצריכה להם. עתים לרעה כיצד הרי שהיו ישראל צדיקים גמורים בר"ה ופסקו להם גשמים מרובין ולסוף סרחו לחסר א"א שכבר נגזרה גזירה אלא הקב"ה מורידן שלא בזמנן ועל הארץ שאינה צריכה להם:
מראשית השנה חסר א'. מכאן א"ר יצחק בפ"ק דר"ה כל שנה שרשה בתחלתה מתעשרת בסופה שנא' מראשית השנה מכלל דאית שנה שרשה בתחלתה פי' שהעולם זכאין ונוהגין עצמן בשפלות ובענוה:
יד
[עריכה]יורה על שם שיורה כחץ. מלקוש בניסן על שם שממלא התבואה בקש שלה. מלקוש פ"א שמל קשיות לבבות של ישראל כשהגשמים נעצרים ועושים תשו' ממעשים רעים וזהו מלקוש קושי לב:
כא
[עריכה]כימי השמים על הארץ . כמהלך שמים לארץ כן עולין ימי האבות ימי אברהם קע"ה ויצחק ק"פ ויעקב קמ"ז בין הכל חמש מאות ושני שנים וכן מהלך משמים לארץ:
כו
[עריכה]ראה אנכי. ראה איזה אני אומר לך שתבחר בחר לך אותו שאמ' אנכי ה' אלהיך ד"א ראה אנכי שבחרתי בטובה ולפי' אני משונה מכל שנא' ומשה לא ידע כי קרן עור פניו:
היום ברכה וקללה. היום בעוה"ז הם ברכה וקללה אבל לימות המשיח הם כלם ברכה ושאל מין א' לר' נתן בר' משולם למה האריך גלות זה עליכם יותר מגלות בבל שעבדו ע"ז ואין לך עון חמור מע"ז והשיב לו בבית א' עשו צלמים ואשרות ודברי הבלים שאינם של קיימא אבל בבית ב' שעשו עצמן ישראל ע"ז שהפכו הנבואות עליהם וקבעום לע"ז ומקובלת לעובדים לקו בגלות ארוך וקבוע. ברכה וקללה א"ר שמואל בר נחמני אם יאמר לך אדם כשבא משה לברך ברך מועט וכשבא לקלל קלל הרבה שהרי בקללות שבת"כ אתה מוצא ל' פסוקים ובברכות לא תמצא כ"א י"א פסוקים ענה לו באו ברכה וקללה להשוות הברכה לקללה ועוד למי שמביט בהם מוצא הברכות יתירות שהברכות פותחות באל"ף אם בחוקותי תלכו ומסיימות בתי"ו הרי הברכות מאל"ף עד תי"ו אבל הקללות מתחילות בוי"ו ומסיימות בה"א ביד משה ואין בין ה"א לוי"ו כלום שאין מחסורת כלום וא"ר לוי מלה"ד למלך שהיה לו בן והראה לו כל מה שיש לו הכניסו לפלטרין שלו והראה לו תמחוי מלא כל טוב וכל מותר התמחוי מלא חרבות שנונות ושלופות א"ל הבן התמחוי הזה למי א"ל לאותו שיעשה רצוני והחרבות למי שלא יעשה רצוני וימרוד בי ואף על פי שדעתו יותר להטיב לעושי רצונו ואין דעתו להרע לו למורד בו כל החרבות האלו הוא עושה להטיל אימה על המורדים וכן אמר הקב"ה לישראל אם תעשו רצוני אף על פי שכתבתי לכם מעט ברכות דעו שאני מוותר לכם ואם לא תעשו רצוני אני מביא כל הקללות אלא לאיים עליהם נכתבו. ד"א משל למלך שלקח עבד וכתב לו אם תעשה רצוני ותשרתני כראוי אני מאכילך ומשקך ומלבישך כראוי ואם אינך עושה רצוני אתנך בכבלי ברזל ואצוה להרגך נכנס העבד ועשה רצונו והוסיף לו המלך טובה יותר ויותר ממה שכתב חזר וסרח במלך אמר ליה התניתי עמך להורגך איני עושה עמך אלא מחצה כך הקב"ה כל זמן שיעשו ישראל רצונו השפיע להם טובה יותר ויותר על הברכה שכתב להם וכשחטאו בימי ירמיהו אמ' הקב"ה אני התניתי להם להביא עליהם הקללות יודע אני בכם שאין בכם כח לסבול אלא אעשה פשרה וא"ר אבא בר זעירא ז"ש הכתו' עשה ה' אשר זמם בצע אמרתו שגזר בצע לשון פשרה כמו בצע. בגמרא דסנהדרין אמרו אלמלא לא שפך חמתו על העצים ועל האבנים לא נשתייר מישראל שריד ופליט וא"כ פשר עמם אמר הקב"ה בעו"הז סדרתי לפניכם ברכות וקללות אבל לעוה"ב כל מי שרואה אתכם יברך אתכם שנאמר כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה':
כז
[עריכה]את הברכה אשר תשמעו והקללה אם לא תשמעו. משל לזקן שיושב על אם הדרך ויש לפניו ב' דרכים הא' תחלתו קוצים וסופו מישור בכולו והא' תחלתו במישור וסופו קוצים ומזהיר את העוברים דרך שם ואומר להם אע"פ שאתם רואים שתחלתו של זה קוצים לכו בו ולא בדרך אחר שסופו מישור וכל מי ששומע לו הולך באותו של קוצים ויגע קימעא ואחר הולך בטוב ובשלום אבל אותם שאין שומעין לו הולכין בדרך שתחלתו מישור ולבסוף קוצים. כך אדם העובר עבירה והלך בשרירות לבו מוצא מעט קורת רוח ודרך ישר בעו"הז לפי שנותיו וכשנופל מת הולך לגהינם שהוא דרך שכולו קוצים ויגיעה אבל הטורח ועוסק בתורה ובמצות בשביל מעט יגיעה שטורח בעו"הז הוא יורש העולם שכולו מישור ונחת רוח ושמחה: