רא"ש על התורה/דברים/י
א[עריכה]
בעת ההיא מחל להם הקב"ה ואמר פסול לך ב' לוחות אבנים כראשונים לפי שלא יאמרו הפסדתנו מן הלוחות אשר שברת וזש"ה לכל זמן ועת. זמן היה שישתברו הלוחות ועת היה שיעשו האחרים וזהו פסול לך ד"א שיהא הפסולת שלך ומהיכן פסלם פליגי בה ר' לוי ור' סימון ח"א מתחת כסא הכבוד וח"א מתחת אהלו ברא לו הקב"ה מחצב ומשם חצב לו הקב"ה הלוחות ונתן לו הפסולת ומשם העשיר משה שהיו של סנפירינון וזש"ה ידיו גלילי זהב אלו הלוחות ומה הראשונים בששים רבוא אף ב' בששים רבוא והרי כתי' ואיש לא יעלה עמך אלא העמיד הקב"ה ממשה ס' רבוא שכן כתי' בדברי הימים ובני רחביה רבו למעלה ראש ודרשי' למעלה מששים רבוא:
ב[עריכה]
ושמתם בארון. שבו היו תמיד מונחים שברי הלוחות ואותו היו מוליכים למלחמה כדתנייא בספרי וארון ברית ה' נוסע לפניהם זה שיוצא עמהם למלחמה והוא היה ארון עץ שעשה משה בעלותו להר סיני ובתחלה שם בו גם לוחות האחרונו' כדכתיב ואשים את הלוחות בארון אשר עשיתי עד שעשה ארון של זהב שעשה בצלאל וכשנעשה נתנו הלוחות האחרונות שנא' ונתת אל הארון את העדות אשר אתן אליך ואותו שעשה בצלאל לא היו רגילין להוליך למלחמה כדכתיב במלחמת שילה מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה כי לא היתה כזאת מתמול שלשום שלא הורגלו להוליכו ושם לקו שנשבה הארון ועל אותו ארון אחז"ל כל זמן שארון ושכי' שלא במקומן ישראל אסורים בת"ה והא דכתיב באוריה שאמר הארון וישראל יושבין בסוכות ואני אלך לשכב עם אשתי ומשמע דמחמיר על עצמו היה אבל אחרים מותרים היו בתשמיש היינו בארון של עץ שעשה משה שהיו מוליכין במלחמה ומה שהיה במלחמת יהושע עמהם על פי הדבר היה והא דאמרי' בשלהי פ"ק דב"ב מלמד שהלוחות ושברי לוחות מונחים בארון ומשמע התם דהיינו הארון שעשה בצלאל היינו בבנין הבית שהיה מנוחה עדי עד ובירושלמי בזה פלוגתא י"א ארון א' היה וי"א ב' היו:
ח[עריכה]
בעת ההיא כשנעשה העגל הבדיל ה' את שבט הלוי לשמשו מפני שלא טעו בעגל וז"שה והכהנים הלויים בני צדוק וכו' וע"כ בחרם הקב"ה בחלקו ולא היה ללוי חלק ונחלה עם אחיו כדי שלא יעסקו בשום דבר כ"א בעבודת האל יתברך וא"ת א"כ במה יתפרנסו ה' הוא נחלתו שצוה ליש' לחרוש ולזרוע בשבילם ולתת להם מעשר דגן ותירוש וערים לשבת:
י[עריכה]
ואנכי עמדתי בהר. לקבל לוחות האחרונות ולהרבות בתחנונים למחול העון לגמרי וישמע ה' אלי גם בפעם הזאת ומחל לגמרי ויוה"כ היה כשאמר סלחתי כדברך ולכך הוקבע אותו יום למחילה ולסליחה כי ק"ך יום יש ממתן תורה ועד יום הכפורים כיצד בו' בסיון ניתנה התורה ובז' בו עלה לקבל לוחות ראשונים והיה לו להשהות מ' יום בלא אותו יום לפי שאין לילו עמו והי"ל לירד עד י"ח בתמוז וירד בי"ז ובאותו יום נשתברו הלוחות ולמחר בי"ח עלה והתפלל על מעשה העגל ושהה שם מ' יום שנאמר ואתנפל לפני ה' כראשונה ושלמו בכ"ח באב כיצד י"ב מתמוז מיום העלייה וכ"ח באב היה מ' וירד ולמחר בכ"ט א"ל הקב"ה פסל לך ועלה בכ"ט ואמ' להם ליש' למחר ליום ל' מאב שיתחילו מ' יום תקעו שופר כדי שלא יטעו בירידתי כמו בראשונה וזכר לדבר אנו תוקעין בר"ח אלול שהוא יום ל' באב שלעולם אנו עושין ר"ח ב' ימים יום א' מחדש אב שהוא מלא ושהה שם מ' יום שנאמר ואנכי עמדתי בהר מ' יום כימים הראשונים ושלמו ביום הכפורים כיצד יום א' מאב וכ"ט מאלול הרי שלשים וי' מתשרי הרי מ' והוא יוה"כ באותו יום א"ל סלחתי כדבריך ולמחר ירד וי"ז בתמוז שלאותה שנה בה' בשבת היה שהרי לעולם פסח וי"ז בתמוז ביום א' הם והסי' על מצות ומרורים יאכלוהו ובפ' רע"ק מסיק דפסח שיצאו אבותי' ממצרים ה' בשבת היה ונמצא שלוחות הראשונות ירד בה' בשבת בי"ז בתמוז ומדפסח בה' בשבת היה א"כ ר"ה בשבת לסי' דאתב"ש ג"ר וא"כ יוה"כ ביום ב' היה אלמא לוחות האחרונות ירדו ביום ב' ולפי ששתיהן חדא ירדו ביום ב' וחדא ביום ה' נהגו לקרוא בתורה ביום ב' וביום ה' וזהו דרשו ה' בהמצאו שהם ימי קריא' התורה ואז ב"ד יושבין בעיירות שמתוך שבאים לשמוע התורה באים לדין וזהו מתקנת עזרא ואילך שב"ד יושבין בעיירות והרב בכור שור נתן סי' לדבר בצדק תשפוט עמיתך ובשני הימים האלה מזל צדק משמש בשני בתחלת ליל ב' שעה ראשונה ובחמישי בשעה ראשונה מן היום דהא אמרי' במס' שבת כצנ"ש חל"ם ראשי לילות חל"ם כצנ"ש ראשי ימים וסימניך כי היא היתה אם כ"ל ח"י: