רא"ש על התורה/בראשית/מה
א[עריכה]
ולא יכול יוסף להתאפק. תימא יש איך המתין כל כך יוסף להודיע לאביו שהיה שרוי בצער גדול כי הוא חי. ויש לומר בשעת החרם שתפו את יוסף עמהם שלא לגלות הדבר ואף כי היה מוכרח כיון שלא מיחה בם היה נכלל עמהם ולפיכך המתין עד שבאו כולם והתירו את החרם בהסכמת כולם דכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו. ומכאן ראייה שכל אדם שיושב בבית הכנסת ויש בדעתו להוציא עצמו מתקנת הקהל ומהחרם צריך שיוציא בשפתיו שכל דברים שבלב אינם דברים שא"לכ יהיה נאסר בכללם בחרם:
כב[עריכה]
ולבנימין נתן שלש מאות כסף. מאי שנה לא פחות ולא יותר. ויש לומר דזהו מ"ש חז"ל בפרק השולח המוכר עבדו לגוים קונסין אותו עד עשרה בדמיו וכמה דמי עבד הקצובים בפרשת ערכין ל' ודוק ותשכח ל' עשר פעמים עולים שלש מאות ולכך הפסיד מן שאר האחים שלש מאות בשביל הקנס הזה וזהו עשרה בדמיו ומכאן סמכו רז"ל:
כז[עריכה]
וירא את העגלות אשר שלח יוסף. פרש"י סימן מסר לו בפ' עגלה ערופה כשנפטר יוסף מיעקב היה עוסק בפ' עגלה ערופה ועשה לו לויה ולמד לו הדרשה שדרשו ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו וכי הזקנים שופכי דמים הם אלא שלא פטרנוהו בלא לויה. ולי נראה שאין זה סימן מעגלות לעגלה שמא העגלות היו בסוסים ובפרדים ולא בעגלה או בשורים. ושמעתי כי ר"ל בפ' עגלה ערופה ויש במשנה א' עגלה המושכת בקרון פסולה פי' קריט"א ועתה סימן מובהק הוא מהעגלות אל הקרון שפירושו כמו עגלות: