רא"ש על התורה/במדבר/ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

תבנית:רא"ש

יב[עריכה]

איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל מה ת"ל איש איש מלמד שמועלת בהקב"ה שנקרא איש ובבעלה א"ל הקב"ה באישך תוכל לשקר משל ללסטים שהיה תוך ב' בתים זו לפנים מזו והיו שם שני שומרים א' מבפנים וא' מבחוץ פתח הפנימי ויצא ולא הרגיש בו שומר שבפנים בא לצאת מן החיצון הרגיש בו שומר שבחוץ ותפסו וא"ל לאותו שבפנים שחקת אבל בי אין אתה שוחק כך אמר הקב"ה באישך אתה שוקר אבל בי אין אתה שוקר:

כי תשטה תטה מדרכי צניעות ותחשד בעיניו כמו שטה מעליו ועבור אל ישט אל דרכיה לבך מה כתיב למעלה מן הענין ואיש את קדשיו כלו' אם אתה מעכב מתנותי להביאם סוף תצטרך להביא אצלו את הסוטה:

ושכב איש פרט לקטן. שכבת זרע שכיבה של זרע פוסלתה ואין שכיבה אחרת פוסלה ומעשה בשני אחיות דומות זו לזו האחד נשואה בעיר והאחרת נשואה בעיר אחרת בקש בעלה לקנא בה ולהשקותה בירושלים הלכו דרך העיר שהאחרת נשואה שם אמרה לאחותה בעלי רוצה להשקות לי לכי תחתי שאת נקיה לבשה בגדי אחותה והלכה לירושלים ושתת מי המרים ונמצאת טהורה ויצאה אחותה לקראתה בשמחה וחבקה לה ונשקה באותה נשיקה הריחה במים מיד מתה לקיים מה שנאמר אין שלטון ביום המות ולא ימלט רשע את בעליו לשון תנחומא:

איש כי תשטה אשתו ת"ר כיצד עושה לה מוליכה לב"ד של אותה העיר ומוסרין לו ב' ת"ח שמא יבוא עליה בדרך ר' יהודה או' בעלה נאמן עליה הוליכוה לב"ד הגדול שבירושלים ומאיימין אותה כדרך שמאיימין על עידי נפשות ואו' לה בתי הרבה יין עושה הרבה שחוק עושה הרבה ילדות עושה הרבה שכנים עושים עשה למען שם הגדול הנכתב בקדושה שלא ימחה על המים ואו' לפניה דברי' שאינה כדאי לשומען היא וכל משפחת בית אביה אם אמרה טמאה אני קורעין כתובתה ויוצאה ואם אמרה טהורה אני מעלין אותה לשער ניקנור ששם משקין הסוטות ומטהרין את היולדות והמצורעין וכהן אוחז בבגדיה אם נקרעו נקרעו ואם נפרמו נפרמו עד שמגלה לבה במדה שאדם מודד בה מודדין לו היא קשטה עצמה לעבירה המקום מנוולה היא גלתה עצמה המקום מגלה אותה הירך התחילה בעבירה תחלה ואח"כ הבטן לפי' תלקה הירך תחלה ואח"כ הבטן ושאר הגוף לא פלט היא עמדה על פתח ביתה לפי' כ"ג מעמידה בשער ניקנור ומראה קלונה לכל היא פירשה סודרין נאין על ראשה לפי' כ"ג מסיר כיפה מעל ראשה ומניחה תחת רגליו היא קשטה לו פנים לפי' פניה מוריקות היא כחלה לו עיניה לפי' בולטות היא קלעה את שערה לפי' כ"ג סותר את שערה היא מראה לו באצבעותיה לפי' צפורניה נושרות היא חגרה לו בצלצול מצרי לפי' כ"ג מביא חבל מצרי וקושר למעלה מדדיה היא פשטה לו ירכה לפיכך ירכה נופלת היא קבלתו על כריסה לפי' בטנה צבה היא האכילתו מעדנים לפי' קרבנה מאכל בהמה היא השקתו יין משובח בכוסות משובחים לפי' כהן משקה אותה מים המרים בקדרה של חרס היא עשתה בסתר יושב בסתר עליון שם בה פנים שנא' ועין נואף שמרה נשף וכו' ד"א היא עשתה בסתר המקום מפרסמה בגלוי שנא' תכסה שנאה במשאון תגלה רעתו בקהל: