רא"ש על התורה/במדבר/ג
מ[עריכה]
פקוד כל בכור זכר אמר הקב"ה לישראל בשביל חבתכם שניתי סדרו של עולם שהרי כתבתי ופטר חמור תפדה בשה ואני פדיתי שה בחמור שה זה ישראל שנא' שה פזורה ישראל חמור אלו מצרים שנא' בהם אשר בשר חמורים בשרם והרגתי בכורי מצרים והקדשתי לי כל בכור בבני ישראל:
מז[עריכה]
ולקחת חמשת שקלים וכן לדורות וא"ת ולמה אין פודים הלויים בכוריהם הנולדים מכאן ולהבא כמו בכורות ישראל שפודים בכוריהם וי"ל דכל הלוים הנולדים הם מאלו שפדו כבר הבכורות אבל בכורות ישראל אינם נולדים מן הבכורות שנפדו אלא מכל ישראל שלא נפדו ואותם שנולדו מן הבכורות אינם יודעים אם הם לויים או בכורות ישראל לפיכך צוה לפדות כל הבכורות שנולדו מכאן ולהבא:
מט[עריכה]
מאת העודפים והם רע"ג ופליגי בזה ר' נחמיה ור' יהודה ר' יהודה אומר כך עשה משה לקח כ"ב אלף פתקין וכתב עליהם חמשת שקלים ונתנם בקלפי והיה אביו של בכור פושט ידו בקלפי אם עולה בידו חמשת שקלים נותן חמשת שקלים בפדיון בנו ור' נחמיה אומר עדיין מחלוקת בדבר אלא כך היה המעשה משה נטל פתקין כנגד כל הבכורות כתב בהם בני לוי ועוד לקח פתקין אחרים כנגד כולם וכתב עליהם חמשת שקלים ואם עלה בידו חמשת שקלים נותן והממונה או' לו הרי שם פתק שכתוב בו בן לוי אלא שאינך ראוי ליפדות ע"י בן לוי וא"ת עדיין יש קושייא שמאחר שר' נחמיא אומר שנטל פתקין כנגד כל הבכורות יטול פתקין אחרים ויכתוב בהם חמשת שקלים עדיין יש קושייא כי היה שיטלו כולם בן לוי או כולם חמשת שקלים אלא י"ל שע"י נס היה שנטלו רע"ג פתקין של חמשת שקלים. ד"א יש פקידה לבכורות הא דאמרנו ויש פקידה לבנים שנא' וה' פקד את שרה כאשר אמר פקידה לשמירה שנא' ופקודתך שמרה רוחי פקידה לשלום שנא' ושמתי פקודתך שלום ונוגשיך צדקה וכו':