קרבן מנחה (חאגיז)/קפד

קפ"ד

ת"ר להבדיל בין הטמא ובין הטהור, צ"ל בין הפרה ובין החמור, והלא דבר מפורש הוא, אלא בין טמאה לך לטהורה לך, בין שנשחט רובו של קנה לנשחט חציו, וכמה רובו לחציו כמלא שערה. ובין החיה, צ"ל בין צבי לערוד, אלא בין טריפה כשרה לטרפה פסולה.

פי' "בין טמאה לך" - בטמא עצמו יש טמא לך וטהור לך, כגון פרה שילדה כמין חמור שטהורה לך.

"בין שנשחט רובו" הוא פירוש "ובין הטהור", דבפ"ב דחולין גבי חצי א' מן העוף רב אמר מחצה על מחצה כרוב הכי אמר רחמנא לא תשייר רובא, רב כהנא אמר אינו כרוב הכי אמר רחמנא שחוט רובא. ואיתיביה לרב ממתניתין דבעי רוב, ומשני מדרבנן, דלמא לא אתי למעבד פלגא. וזהו "והבדלתם בין הטהור"[1] בין נשחט רובו לחציו. ואע"ג דהמסקנא אוקי פלוגתא זו לענין אחר, הוא מכח קושיא, אביי הוא דדחי ליה ואמר אלא, אבל רבא לא חייס לקושייתיה.

"ובין החיה" - בין טרפה כשירה לטרפה פסולה. איתא באלו טריפות סימנים שנעקרו הבהמה לא נטרפה בכך, אבל פסולה היא לפי שעה, שאי אפשר לישחט עד שיבריאו הסימנים. וזו היא טריפה כשירה שראויה ליאכל. ובין טריפה פסולה שאינה נאכלת - כגון סימנים שנדלדלו ברובם טריפה לגמרי.

---

[1] כלומר שבטהור עצמו יש שהוא טמא, כגון ששחט חציו שהוא טהור, ואסור שמא לא ישחט חציו.