קרבן מנחה (חאגיז)/קפב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

קפב.[עריכה]

ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת ברית עולם ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש: [שמות לב]

"ושמרו בני ישראל את השבת" ולא האומות, ויעשו יום זה ביני וביניהם ברית עולם, ויודע בזה כי בשבילם נברא, כי בעשותו יום השבת סימן ובריתי "ביני ובין בני ישראל - אות היא לעולם", שהרי ב"ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ", והיה ראוי לצוותו לכל העמים, ולא צוהו אלא לבני ישראל, וא"כ הדבר תלוי בישראל.

ושמירת השבת היא ברית מלח לקיום העולם, שהמקיים שבת כאילו קים כל התורה כלה, והמחללו כאלו כפר בכל התורה, ו"אם לא בריתי יומם ולילה חוקת שמים וארץ לא שמתי", ובעשרת הדברות הכריז ואמר: "כי עבד היית בארץ מצרים על כן צוך ה' אלהיך לעשות את יום השבת" וכמ"ש החבר למלך הכוזר, אילו היתה שמירת השבת רמז שהקב"ה ברא העולם היו שוים בה הלבן והשחור וכל האומות. אדרבה, גוי ששבת חייב מיתה, שלא בשבילם נברא העולם אלא בשביל ישראל, לפיכך להם בא הציווי בשמירת השבת שהוא אות לחידוש העולם.