קרבן מנחה (חאגיז)/קפא

קפא.

ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה במלקחים לקח מעל המזבח: ויגע על פי ויאמר הנה נגע זה על שפתיך וסר עונך וחטאתך תכפר: [ישעיה ו, וז]

"וסר עונך" עכשיו ברצפה ומן העון נשאר הטאתו ועדין צריך כפרה ובאה לו כשנכנס לתוך האילן ושלח מנשה ונסרו אותו כשהגיע לפיו יצאה נשמתו וזהו וחטאתך "עדין תכופר".

ואין להקשות בכאן, ואיך יהיה טפל חמור מן העיקר, שהעון הוסר בנגיעת הרצפה ולכפרת החטא הוצרך למיתה משונה. כי הכתם שנפל על הבגד יוסר החולדה בדבר מועט, אבל להסיר הרושם צריך סימנים הרבה וטיפולים הרבה.

ויותר נראה לתקן זה, בהקדמה שכל דבר שהוא נעדר הגוף ורוחני אפילו קטן שבקטנים כוחו גדול מכל הגופים שבעולם, ופעולתו יותר חזקה. דרך משל, מעט האש שהוא סגור בענן כשיוצא בכח יש בה לפרק הרים ולשבר סלעים. ולפיכך התורה אש דת במה כחה גדול להחיות את הנפש שהיא רוחנית.

ולפ"ז עונשי העוה"ב שהם רוחנים אין להם קץ, עד שאמרו דמיתה קשה משלפניה וקלה משלאחריה. ובזה תבין איך גדול כאב הרצפה, ומר ממות הנסירה, שהנסירה גופנית, והרצפה אש אלהים.