קרבן מנחה (חאגיז)/קעט

קעט. הגוף ניזון מחמשה חושים

הקדמה שהגוף נזון כפי ערכו מא' מחמשה חושים: א' בחוש הראות, תנן [בפי"ג דאהלות] "העושה מקום לזון את עיניו". סומא כמת אינו רואה [אינו] נהנה כ"כ מן המאכל, לפיכך מאן דאית ליה סעודתא ליכלה ביום [יומא עד:]. כל המצפה לשלחן חבירו עולם חשך בעדו [ביצה לב:] עם מאן דאכיל דלא דילה בהיל [ירושלמי פ"ק דערלה] וכו'. והעין ניזון מן הערוה עד שאז"ל "טוב מראה עינים" וגו' [קהלת ו'. עי' יומא עד:] .

ב' בשמיעת האזן ניזונת הנשמה, "שמעו ותחי נפשכם". ואיוב [לד ג] משוה: "כי אזן מלין תבחן וחיך אוכל" י"ל. ובגמ' [ב"ק פה:] חרשו נותן לו דמי כולו. ואותו שהעלה טינא [סנהדרין עה.] אמרו לו: "תדבר עמו מאחורי הגדר", שהיה חי בשמעו את קולה. והביא בהגהת ש"ע [יו"ד של"ט ס"א] גבי מעמיץ עם יציאת הנפש, שאם היה הגוסס שומע קול הפטיש מכה שמתעכב יציאת הנשמה וכו'.

ג' הריח ידוע הוא דבר שהנשמה נהנית ממנו, ואפילו הצמחים גדלים בו כדכתיב "מריח מים יפריח" וע"י הריח מהגשמים הרוחניים כ"ש שיקיים הרוח בגוף.

ד' בחוש המישוש תנן [שבת פז.] מנין לסיכה שהיא כשתיה ביה"כ שנ' ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו. ואמרו בגמ' ברכות ג' דברים אינן נכנסים בגופו של אדם ונהנה וכו'.

ה' הטעם ידוע, ובטעימת יונתן מעט הדבש אורו עיניו ושב רוחו בקרבו. ולכל א' מחושים אלו נתן הקב"ה חלק בתורה ובמצות שיתקיים.