קרבן מנחה (חאגיז)/קעח

קעח.

ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אתה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם: [ויקרא יח כח]

כשם שהאדם הוא בריה נברא לשבח להקב"ה, כך השמים והארץ הם בריות. והאדם נברא רמז ודיוקן שניהם, לכך נקרא עולם קטן. היסודות יתהפכו זה לזה בשייכות שיש להם בצד מה, כגון מים לעפר ועפר למים במה שהם שוים בקרירות. המים לרוח ורוח למים להיותם דומים בלחות. האש לרוח ורוח לאש מחמת חמימותם. והשמים כמו מכסה לקדרה, ואדם מוסר לכולם. עיין דרך התחלקות המזון, ואיך מעט מעט הולך ומתדקדק עד שנעשה בלתי נראה, שנותן התנועה בגידים דרך המוח.

וכיון שהעולם בריה, יבא בטוב "טבור הארץ", "כנף" "ראש" וגו'. וכשם שאין האיצטומכא סובלת דבר רע ומבקשת לדחותו לחוץ, כך "ולא תקיא הארץ אתכם". וגוף כשקבץ מותרות הרבה תבאנה אליו העונות יומית ושלישית ורביעית ושאר חלאים, תסמר שערת בשרו וארכובותיה דא לדא נקשן עד הוציאו לחוץ כל מה שקבץ. כך פור התפוררה מוט ברעש ורוגז, וכתיב "לאחז בכנף הארץ וינערו רשעים ממנה". "ולא תגעל נפשי" וגו', כשהנפש הטהורה היא חוטאת תוציא השאת והספחת וכמ"ש לעיל.