קרבן מנחה (חאגיז)/קעב

קעב.

וישלחו את כתנת הפסים ויביאו אל אביהם ויאמרו זאת מצאנו הכר נא הכתנת בנך הוא אם לא: ויכירה ויאמר כתנת בני חיה רעה אכלתהו טרף טרף יוסף: ויקרע יעקב שמלתיו וישם שק במתניו ויתאבל על בנו ימים רבים: ויקמו כל בניו וכל בנתיו לנחמו וימאן להתנחם ויאמר כי ארד אל בני אבל שאלה ויבך אתו אביו: [וישב לז]

בפרק אלו מציאות [כז:] דאיכא מילי דלא מושלי אינשי. וזהו שאמר יעקב: "כתונת בני היא", הא לא משלי, וקי"ל אפילו מגוייד או צלוב וחיה אוכלת בו אין מעידין עד שתצא נפשו כדתנן בפרק האשה בתרא [ועיין סימן ר"ו]. וזהו שהיה מתלונן יעקב ואומר: "כתנת בני" דליכא למיחש לשאלה, אלא איכא למימר "חיה רעה אכלתהו" כולו ומת, או דלמא "טרוף" ואכלה חיה ממנו אבר והניחתו והלכה לה, לפיכך "כי ארד אל בני אבל שאולה" מספיקא, כי ודאי ידע כל הבוכה על המת יותר מדאי וכו'.