קרבן מנחה (חאגיז)/קעא

קעא.

ויאמר להם מהאכל יצא מאכל ומעז יצא מתוק ולא יכלו להגיד החידה שלשת ימים: [שופטים יד יג] ויאמרו לו אנשי העיר ביום השביעי בטרם יבא החרסה מה מתוק מדבש ומה עז מארי ויאמר להם לולא חרשתם בעגלתי לא מצאתם חידתי: [שם יח]

כתבו בספרים שאם ילקח עגל ויחנק ויניחנו במקום אחד המיוחד להם, יתהוו מנבלתו הדבורים. ואפשר דה"ה שאר בהמה או חיה. ושמשון הורה להם ב' טעמים להתיר ודרש א' ש"מן האוכל יצא מאכל", שאינו דבר שבא מתמצית הגוף אלא הפה של הדבור שבולע המאכל, וזהו "האוכל, והוא הוא הפה שחוזר ומקיא הדבר.

וא"ת שהדבורים נתהוו מגוף הארי, אין בכך כלום, אפילו היה הדבר יוצא מגופו. "עז" הוא דבר רע וקשה כמו: "כי עזה כמות אהבה קשה" ורעה, וזה כי הדבר רע וקשה "יצא מתוק" אי אפשר בלתי שתשתנה הצורה, שתתעפש הצורה הראשונה ותקנה אחרת על ידי פירשא בעלמא. ויש הקדמה בראשונים, מכל מה שהדבר חשוב, ההפסד והשינוי שלו הוא גדול לגירעון מהפסד שאר דברים, ולפיכך נבלת האדם היא מאוסה ומסרחת מנבלת איזה מבעלי חיים. ולזה אמר: "מה מתוק מדבש ומה עז כארי" וכו'.