קרבן מנחה (חאגיז)/קסח

קסח.

והיה אם לא תשמע בקול ה' אלהיך וגו', ובאו עליך כל הקללות וגו', והתמכרתם שם לעבדים ולשפחות ואין קונה. [דברים כח טו]

ר' אבא בריה דר' חייא בר אבא בשם רבי חייא אמר חשבתי ברכות מאל"ף ועד תי"ו, וחשבתי קללות מוא"ו ועד ה"א, ולא עוד אלא שהן הפוכות, הא כיצד אם זכיתם אני הופך לכם הקללות לברכות, אימתי כשתקיימו את התורה אם בחקתי תלכו. [ויק"ר ריש בחוקותי, ילקו"ש שם]

מדרש[1]: "ולא עוד אלא שהן הפוכות". נמצא בספרים ששם הויה הוא רחמים, וכשמוסיף וי"ו הוא דין כמ"ש וה' - הוא ובית דינו. ושם אלהים הוא דין, כשמוסיף ה"א האלהים אומרים שרומז למידה מן העליונות שיש שם רחמים[2].

אז"ל שהרשעים מהפכין רחמים לדין, ולפיכך התחיל הקללות בוי"ו[3] לומר שהוסיפו הוי"ו והפכו הרחמים לדין. בא הקב"ה וסיים בה"א "ואין קונה" לומר שלמען חסדיו הוא יהפוך הדין לרחמים, דהיינו ע"י הה"א כמ"ש האלהים[4].  

---

[1] פירוש דברי המדרש: הברכות הכתובות בפרשת בחוקותי מתחיל בא' [אם בחוקותי תלכו] ומסתיים בת' [ואולך אתכם קוממיות]. והקללות הכתובות שם מתחיל באות ו' [ואם לא תשמעו] ומסיים בה' [ביד משה]. ורמז שמדה טובה מרובה ממדת פורענות שהברכה היא מליאה בכ"ב אותיות והקללה בשיעור שבין ו' לה' שהוא ב' אותיות. ולא עוד אלא שהן הפוכות ו' קודם לה' לרמז שע"י תשובה יהפוך הקללה לברכה. וכ"ז על קללות וברכות שבפרשת בחוקותי. ורבינו להלן מפרש כן גם לענין קללות וברכות שבפרשת כי תבוא [ובהערה להלן בארנו דאפשר שס"ל לרבינו שלא קאי על קללות דפר' בחוקותי עי"ש הטעם].

ולחיבת הקודש בהורמנא דרבינו זיע"א נביא כאן דבר נפלא שהובא בשם הגר"א [בקובץ בית חיינו ח"א] וכיון לזה מהרז"ו [בפירושו למדרש כאן בסוף הדיבור] לרמוז דברי המדרש הנזכר בפסוק ריש פרשת ראה דכתיב שם "את הברכה אשר תשמעו וגו' והקללה אם לא תשמעו", וז"ל שהובא בשם הגר"א: "את הברכה" מא' עד ת', "והקללה" מו' עד ה', עכ"ל.

ובגמ' [ב"ב פח:] דרשו הקללות והברכות שבפרשת בחוקותי ובפרשת כי תבוא [כעי"ז דאיתא לפנינו במדרש] באופן אחר עי"ש.

[2] החיד"א הביא דבר זה בשם רבינו בכמה מקומות וביאר עד"ז כמה מקראות, עי' חומת אנך [מלכים ב' א, ובדניאל א] ובדבש לפי [מערכת ו' סי' יב].

ובספר נפש החיים [פלאגי', מערכת ה' אות ג] כתב וז"ל: ראיתי בספר קרבן מנחה [סימן קס"ח] דכתב כי אלהים הוי מדת הדין, וכשכתוב האלהים בתוספת ה"א הוי גימטריא אני ה' והוי רחמים. וכן כתב בילקוט ראובני [קונטרס קטן אות ס"ט] יעויין שם.

אמנם עין רואה ומוצא אני כל קבל דנא בדברי רבותינו ז"ל והביאו רש"י בסדר תולדות על הפסוק "ויתן לך האלהים" דפירש בדין כו', גם במכילתא סדר בשלח על הפסוק "ויסע מלאך האלהים" אין אלהים בכל מקום אלא דין, והובא ברש"י והרמב"ן על התורה שם. וכזאת תמצא בזוהר הקדוש [סדר פנחס דף רל"א עמוד ב'] על פסוק "והאלהים עשה שיראו מלפניו" האלהים סתם דא גבורה יע"ש. וכאלה רבות דעת קדושים תמצא במקומות רבים כאשר יראה הרואה. ועיין בספר דבש לפי [מערכת ויו אות י"ב] ועיין עוד שם בקונטרס פה אחד [דף ק"ד סוף עמוד א' ועמוד ב'] עכ"ל.

ובספר לחם לפי הטף [בוכובזה, מערכת ה' אות א'] כתב ליישב קושיית הרב נפש החיים וז"ל: מלת אלהים הוא הדין כשתוסיף בה ה' לומר האלהים הוא רחמים. הוי"ה הוא רחמים כשתוסיף ו' הוא ובית דינו. והוא נפלא מאד כי וי"ו כולו רחמים ובהתחברו על הוי"ה נהפך לדין. ואות ה' הוא דין ובהתחברו לאלהים הוא רחמים. ילקוט ראובני הקטן [מערכת א' ערך אותיות של א"ב סי' מ"ט] בשם התמונה.

ובספר קרבן מנחה [סי' קס"ח] כתב וז"ל: ונמצא בספרים ששם הוי"ה הוא רחמים וכשמוסיף וי"ו הוא דין כמ"ש וה' הוא ובית דינו, ושם אלהים הוא דין כשמוסיף ה' האלהים אומרים שרומז למדה מן העליונות שיש שם רחמים עכ"ל.

ובספר בן אמונים ז"ל [פרשת הברכה אות ב'] הביא דברי הילקוט ראובני הנז' ויהיב טעמא כי האלהים בגימט' תשעים ואחד כמספר הוי"ה אדנ"י וע"י יחוד הוי"ה אדנ"י תפארת ומלכות הרחמים גוברים ונמתק הדין עכ"ד, והחיד"א ז"ל בספר דבש לפי [מערכת וי"ו אות י"ב] הביא ע"פ זכרונו מספר קרבן מנחה הנז' ואסמכיה ממספר הוי"ה אדנ"י כדברי הרב בן אמונים הנז'. ובספר נפש חיים למהר"ח פאלאג'י ז"ל [מערכתין אות ג'] הביא דברי הרב קרבן מנחה הנז' בקצת טעות שהכניס דברי החיד"א בכלל דברי הק"מ ורמז על ספר דבש לפי הנז' עיין עליו.

ואיך שיהיה נודע הדבר כי הקדמה זו של כת הקודמין היא הוא ספר התמונה ואם הוא ספר התמונה המכונה לר' ישמעאל כ"ג שהזכירו החיד"א ז"ל [בועד לחכמים מערכת ת' אות ל"ג] וכתב שנדפס בסוף זהר חדש דפוס קושטא, א"כ הדבר יצא מפי כהן גדול אחד מגדולי התנאים הראשונים. ואין בידי עתה לא ספר ילקוט ראובני הקטן ולא זוהר חדש דפוס קושטא לראות שורש דבר.

ואפשר לתת טעם להקדמה זו, דהנה רז"ל דרשו בכל מקום דכתיב וה' הוא ובית דינו, כדאיתא בירושלמי [פ"א דברכות] ובויקרא רבה [קדושים פכ"ד סי' ב'] ובזוהר ומדרשים בדוכתי טובא. והכא נמי דכוותא, האלהים הוא ובית דינו.

והענין, דהנה וא"ו שבשם הוא תפארת רחמים וה"א אחרונה שבשם היא מלכות דין כידוע, וקי"ל אין רבוי אחר רבוי אלא למעט, ושם הוי"ה הוא רחמים גמורים וכי נתוסף בו אות וא"ו שהוא ג"כ רחמים הו"ל רבוי אחר רבוי ברחמים ואינו אלא למעט שאינם רחמים גמורים אלא הוא רחמים ובית דינו דין והוא דין ממותק ברחמים. וכן אלהים הוא דין, וכי נתוסף בו ה"א אחרונה שבשם שהוא ג"כ דין, הו"ל רבוי אחר רבוי בדין ואינו אלא למעט שאינו דין גמור אלא דין ממותק והוא רחום בדין ואחר דרישה וחקירה ק"ל.

ואחר כתבי זה כמה שנים בא לידי ספר צמח דוד להרב בעל בית דוד ז"ל וראיתי לו ברמזי פ' תולדות [דע"ה רע"ד] שכתב כדברי ממש, ואחר עוד רבות בשנים בא לידי ספר עשרה מאמרות לימים מועטים וראיתי במאמר אם כל חי [ח"א סי' ח'] שכתב טעם דרשת וה' הוא ובית דינו כדברינו תהילות לאל יתברך שכוונתי לדעת גדולים. ואחר כמה שנים עוד ראיתי להרב מדרש תלפיות ז"ל ערך דין [דף צ"ג ע"ג] שכתב ממש כדברי אות באות.

ולכל הדברות, דבין שנאמר דמה ששם האלהים הוא רחמים בעבור שהוא בגימט' הוי"ה אדנ"י, בין שנאמר מטעם שאין רבוי אחר רבוי ואינו אלא למעט שאינו דין גמור אלא משותף דין ורחמים, הנה הוא ממש כמו וה' - הוא ובית דינו, לאפוקי שם הוי"ה שהוא רחמים גמורים. ובזה פירשתי "כי גדול ה' מכל האלהים" [יתרו] כמ"ש בהגהתי בפ' גנזי שלום [הנדפס מחדש[ פ' יתרו] בס"ד ע"ש.

ובזה סרו מהר הערות הנפש חיים הנז"ל שם שהעיר ממ"ש רז"ל והביאו רש"י ז"ל סדר תולדות ע"פ "ויתן לך האלהים" שפירש בדין אם ראוי לך יתן לך ואם לאו לא יתן לך, ובמכילתא בשלח [פ"ה] "ויסע מלאך האלהים" אין אלהים בכל מקום אלא דין מלמד שהיו ישראל נתונים בדין אם להנצל אם להאבד עם מצרים והובא ברש"י והרמב"ן שם עכ"ד.

ולפי האמור לא קשה מידי, דשפיר נדרש "ויתן לך האלהים בדין" כי האלהים הוא ובית דינו, ואם מסכימים ליתן א"כ גם מדת הדין הסכימה ושפיר ויתן לך האלהים בדין. וכן בקריעת ים סוף אי כתיב אלהים הוי משמע מדת הדין לחודה מקטרגת עליהם, ואי כתיב ה' הוי משמע שמדת החסד חופפת עליהם מבלי הביט אל דינם ומשפטם, אבל השתא דכתיב האלהים בה"א שהוא ובית דינו מוכרח שישב עליהם בדין הוא ובית דינו, עכ"ל.

[3] בפרשת כי תבוא מתחיל הקללות באות ו' [והיה אם לא תשמע], ומסיים באות ה' [ואין קונה].

והנה משמע קצת דרבינו הבין בדברי המדרש דמה שאמר פתח בו' וסיים בה' קאי על הקללות דבפרשת כי תבוא ולא על הקללות שבפרשת בחוקותי כפי שמשמע בפשטות. ונראה משום דקשיא לרבינו דהקללות שבפרשת בחוקותי אינו מסתיים באות ה' אלא באות מ' [ואת חקתי געלה נפשם], וג' פסוקים הכתובים אח"כ "ואף גם זאת", "וזכרתי להם", "אלה המשפטים... ביד משה", אי"ז שייך לקללות אלא הוא שייך לברכה דאף בזמן הקללה לא מאסתים וגו', וע"כ סבר רבינו דקאי על פרשת בחוקותי. [והברכות דמתחיל בא' ומסיים בת' הוא גם בפרשת בחוקותי, על כן הובא דרשה זו במדרש על פרשת בחוקותי].

וכדברי רבינו מפורש בגמ' [ב"ב פח:] דהקללות שבבחוקותי מתחיל בו' ומסיים במ', ולא מחשבינן לפסוקים הכתובים אח"כ שמסתיים בה' דאי"ז מן הקללות עי"ש.

[4] עי' מדרש האיתמרי דרוש ה' לשבת תשובה שהביא ביאור זה בשם רבינו עי"ש.