קרבן מנחה (חאגיז)/קמד

קמד.

סוף פרק הפרה, מפני מה בדברות הראשונות לא נאמר בהן טוב ובאחרונות נאמר הן טוב. א"ל עד שאתה שואלני וכו'.

היינו, דלעיל מינה בעי גמ' למדרש בכלל ופרט, הכלל לאתויי חיה ועוף. בראשונות כתיב "וכל בהמתך" כלל, ובאחרונות כתיב "שורך וחמורך" פרט, "וכל בהמתך" חזר כלל. כתבו התוס' דאע"ג דאין דנין כלל ופרט המרוחקים, הכא חשיב חד עניינא. והדר דחי, אי הכי נימא מה הפרט מפורש קדוש מרחם וכו', אלא לא דריש כללי ופרטי אלא מרבוי ד"כל בהמתך" דריש לאתויי חיה ועוף.

ובשלהי חולין דרשינן לעולם שכולו טוב וארוך משום דכתיב "טוב", הא לאו הכי הוה דרשינן אריכות ימים כמשמעו, כמו "למען ירבו ימיכם" ממש כענין איכא סבי בבבל. אבל מדכתיב טוב באחרונות ואין אריכות ימים בטוב בעוה"ז הכלה [כדכתיב בוימת איוב זקן], אלא של עה"ב הוא הטוב והאושר האמיתי, א"כ למה בראשונות לא כתיב טוב. א"ל עד שאתה שאלני, מסופק היה אי דרשינן כללי ופרטי מן הראשונות לשניות, א"כ צריך ליתן את האמור של זה בזה והרי כאילו כתיב טוב בראשונות, אבל אי לא דרשינן כללי ופרטי דחשבינן להו כמרוחקים, א"כ אין ליתן טוב בראשונות. וז"ש שאינו יודע אם נאמר בהן טוב אם לא.