קרבן מנחה (חאגיז)/קלא

קלא.

ותאמר האשה ולמה חשבתה כזאת על עם אלהים ומדבר המלך הדבר הזה כאשם לבלתי השיב המלך את נדחו: כי מות נמות וכמים הנגרים ארצה אשר לא יאספו ולא ישא אלהים נפש וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח: [ש"ב פרק יד]

בפ"ג דזבחים אמר רב אשי כל שבידו לתקנו לא הוי דחוי, כגון קבל הכשר ונתן לפסול, שבידו לתקן שיחזיר לכשר. ורבי יהודה אמר התם [פסחים] כוס היה ממלא מדם התערובות שנפלו ולא הודו לו חכמים.

ואפשר דסבר דוד דטעמא דחכמים, שאעפ"י שבידו לתקן ולמלא ממה שברצפה ששם מעורבים כל הדמים כמים, כיון שנדחה נדחה. ואמרה לו התקועית למה חשבת כזאת על עם ה' שיסברו שאעפ"י שבידו לתקן נדחה, ובזה לבלתי הטיב את המלך אם נדחו, ואינו כן, דטעם חכמים התם לפי שנתבטל הכוס שנפל בדם אחר ובדם התמצית, אבל לעולם דכיון דבידו לתקן לא נדחה. וראה הסד ה', כי אף לאחר מיתה שהרי הוא כמים הניגרים ארצה אשר לא יאספו ולא ישא ה' נפש, כי אין תשובה לאחר מיתה, הקב"ה מחשב מחשבות כדלעיל לבלתי ידח מי שכבר נדחה ומת ואין בידו לתקן.

א"נ מחשבת חוץ למקומו מוציאה ממחשבת פיגול שחייבין כרת.