קרבן מנחה (חאגיז)/קכד

קכ"ד. עושין רצונו ואין עושין רצונו

עושה מאמר ה' שעושה כפי הכתוב, עושה רצונו לפנים משורת הדין, כגון יפת תואר התורה התירה, אבל אין רצונו בכך. העבד אין לו לעבור על דיבור רבו אעפ"י שרצונו יהיה כך, כמעשה דפנגר כשצווה לו נבוכדנצאר להרוס החומה [איכ"ר פרשה א' אות לא].

והבן יכול לעשות רצונו אעפ"י שלא צוה כך, כההיא דחייא בר רב דאי לאו משום "למדו לשונם" היה נכון לעשות רצון אביו אעפ"י שלא הוציא כך מפיו [יבמות סג ע"א].

וז"ש [ב"ב י ע"א] כשאתם עושים רצונו קרויים בנים, וכשאין אתם עושין שאין בידכם לעשות אלא היוצא מפיו ולא לראות בכוונה ולעשות רצונו קרויים עבדים[1].

כסבור הייתי שאני מקבל שכר על ב' יו"ט של גלויות ואינו מקבל אלא על א' לפי שאנו עבדים בזמן הזה. אבל בזמן המקדש הרחוקים עושין היו ב' ימים ומקבלים שכר על שניהם, שהיו קרויים בנים עיין סי' רמ"ח.

שמוני נוטרה את הכרמים [שה"ש]

אל תראוני שאני שחרחרת ששזפתני השמש בני אמי נחרו בי שמוני נטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי [שה"ש פרק א' פסוק ו']

אל תראוני וגו', "בני אמי" - החכמים שלי, הכריחוני לשמור ב' "כרמים" - ב' יו"ט, לפי שי"ט שלי "לא נטרתי" - בא"י נגרשתי לח"ל.

בחילוק זה שיש בין עושה דיבור הקב"ה לעושה רצונו תבין דברי תוס' פרק כיצד מברכין "עושין ואינן עושין כי הדדי נינהו", עושין הציווי ואין עושין הרצון.

---

[1] החיד"א בספרו כסא דוד [דרוש ט"ו ד"ה א"נ אפשר ונקדים] הביא דברי רבינו, וכתב וז"ל: ובזה אפשר כונת הכתוב [מלאכי א' ו'] "אם אב אני איה כבודי" - שתעשו רצוני הגם שהציווי אינו כך, "ואם אדונים אני איה מוראי" - שתעשו כמו הציווי כעבד שאינו משנה אף שהוא רצונו עכ"ל.