קרבן מנחה (חאגיז)/קכג

קכג.

אמר ליה אנטונינוס לרבי: גוף ונשמה יכולין לפטור עצמן מן הדין, כיצד, גוף אומר נשמה חטאת, שמיום שפירשה ממני הריני מוטל כאבן דומם בקבר. ונשמה אומרת גוף חטא, שמיום שפירשתי ממנו הריני פורחת באויר כצפור.

אמר ליה, אמשול לך משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שהיה לו פרדס נאה והיה בו בכורות נאות, והושיב בו שני שומרים אחד חיגר ואחד סומא, אמר לו חיגר לסומא בכורות נאות אני רואה בפרדס, בא והרכיבני ונביאם לאכלם, רכב חיגר על גבי סומא והביאום ואכלום. לימים בא בעל פרדס אמר להן בכורות נאות היכן הן, אמר לו חיגר כלום יש לי רגלים להלך בהן, אמר לו סומא כלום יש לי עינים לראות. מה עשה, הרכיב חיגר על גבי סומא ודן אותם כאחד. אף הקב''ה מביא נשמה וזורקה בגוף ודן אותם כאחד, שנאמר "יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו", יקרא אל השמים מעל זו נשמה, ואל הארץ לדין עמו זה הגוף [סנהדרין צא ע"א].

לא יכול אחד להוציאו והוציאוהו שנים חייבים ור"ש פוטר [שבת צב ע"ב]. אנטונינוס סבר כר"ש דשנים שעשאוה פטורים בין יכול בין אינו יכול, ורבי השיב לו משל הסומא והחיגר דהלכה בחכמים דכיון דאין כל אחד יכול בפני עצמו חייבים[1].

---

[1] וכ"כ בספר בן איש חיל [ח"ב שני אליהו דרוש ז].